מה שלומך? זה הדבר היחיד שלא יצא לי לשאול אותך.

יש לי כמה פוסטים ממתינים, אחד בנוגע להצעת החוק החדשה (אני לא אוהבת את הכיוון שאליו המדינה שלנו מתקדמת), משהו אחר בנוגע לפילוסופיה, משהו על פיידון... יש מספיק מה לעשות. אבל אתה יודע איך זה, נשאר לי עוד שבוע אחד אחרון, ואני צריכה להתמקד קצת יותר בלימודים בשבוע הזה וקצת פחות בכיף. אז אני אגיע להכל, אבל רציתי לכתוב לך היום בכל זאת.

השבוע האחרון היה... מיוחד. אתה יודע למה אני מתכוונת? אני לא ממש מרגישה שוני בין השבוע הזה לחודשיים שלפניו, אבל אתה יודע איך זה, בכל זאת יש איזושהי תחושה של חופש. אז נכון שאנחנו בחופש מאמצע אפריל בערך, ועכשיו זה די מרגיש אותו הדבר, אבל הידיעה שלפחות גמרתי את הסיוט הזה שנקרא כיתה י"א... יש לי הרבה סיבות לגאווה בקטע הזה. ואתה  יודע, הידיעה שכל מה שנשאר זה בגרות בהיסטוריה, בגרות באזרחות ופסיכומטרי... אני מרוצה.

לא הייתי מרוצה מהתעודה שלי. ואז הגעתי הביתה ואחרי שנרגעתי קצת הסתכלתי עליה שוב ואמרתי לעצמי, "אבל למי זה משנה בכלל? אני מתכוונת, את אף אחד כבר לא מעניינת התעודה. כולם יתעניינו בתעודת הבגרות שלי, את אף אחד לא מעניינת התעודה שלי מכיתה י"א. אז למי אכפת?". ואתה יודע מה? זה הרגיע אותי, כי באמת לא אכפת לי. אז נכון שרציתי ממוצע גבוה יותר, אבל זה לא קריטי. מתמטיקה, פיזיקה, רפואה, כימיה - כל הציונים יתבססו רק על שנה הבאה. הדבר היחיד שאולי יכנס למגן זה ספרות, ולמי בכלל אכפת מזה? (לא סובלת את המקצוע הזה)

אז בקטע הזה אני בסדר.

בקטע של ציוני ההגשה שלי אני קצת פחות מרוצה. יש לי שתי מאיות (רפואה ואנגלית), 96 (מתמטיקה), 95 (תנ"ך), 91 (כימיה), ושני 90 (לשון ופיזיקס), ואני מניחה שהציון בהיסטוריה יהיה בין 85 ל-90. אני סומכת עלייך שאזרחות יהיה בסדר - וממה שעברנו על המתכונת נראה לי שבאמת יהיה בסדר (עברתי עם אמא על החומר בשני חלקים, אתמול ושלשום. שלשום היה הדמוקרטיה, אתמול היה כל השאר. הייתי כל כך טובה אתמול שהיא היתה בהלם). מה שאני לא מרוצה ממנו זה כמובן פיזיקה (צרות של עשירים, אני יודעת), ולשון גם קצת מאכזב. אבל בסדר - אני לא דואגת. הבגרויות היו בסדר, וזה בעצם כל מה שחשוב. יש כרגע רק שתי בגרויות שאני לא מרוצה מהן, ואני מחכה לציונים לפני שאני אחליט אם לגשת למועד ב' או לא.

100 במתמטיקה, הא?

לא הפתעת אותי היום כשהבנת מה מפריע לי. לא הפתעת אותי גם כשהסתכלת עליי כאילו אני מטורפת כשאמרתי שקיבלתי את הציון המקסימלי ואני רוצה לגשת למועד ב'. גם לא הייתי מופתעת כשהצלחת לשכנע אותי לא לעשות את זה. אני כל כך מתגעגעת ללדבר איתך ככה, כששנינו רגועים והכל בסדר. הצלחת לשכנע אותי לעשות הרבה דברים, ואני מרוצה מזה. עד עכשיו אני לא חושבת שהיתה פעם אחת שבה הקשבתי לך וגיליתי שעשיתי את הדבר הלא נכון. ולפני הגדנ"ע לא ממש שאלתי, אז זה לא נחשב.

ואתה יודע מה עוד עזר לי להחליט לוותר על המועד ב'? ניסיתי לדמיין אותנו יושבים ליד חדר מורים ומדברים, קצת כמו שעשינו (בהליכה) אחרי המתכונת. וחשבתי לעצמי שאם היינו חצי שנה אחורה בזמן, היינו גם יושבים לדבר על זה לעומק, ולא רק מנצלים את ההזדמנות כדי לקחת הפסקה במתכונת. וחשבתי שאתה היית אומר שאני מתמקדת שוב בדברים הלא נכונים, כי אני מתמקדת בזה שלא עשיתי כל מה שיכולתי לעשות. זאת אומרת שאני מתמקדת בטעויות של העבר ובכל זאת מלקה את עצמי עליהן, למרות שאני עובדת על לא לעשות את זה. ולא יכולתי להרשות לזה לקרות. ובנוסף למה שאתה אמרת... הרעיון לעשות מועד ב' נראה טיפשי פתאום.

זה מדהים כמה אתה עדיין משפיע עליי, לא?

אתה יודע, דיברתי עם הפסיכולוגית שלי עלייך. אני לא מאמינה שאני מספרת לך את זה, אבל יכול להיות שעשינו את זה במהלך השנה גם. ויכול להיות שהתלהבתי, והבעתי אמון, והבעתי הערכה, ונדהמתי כל פעם מחדש כמה אתה מבין אותי וכמה החברות הזאת מרגישה נכון. והיא אמרה לי אתמול, אני אפילו לא זוכרת איך הגענו לזה, שזה מדהים איזה חלק מרכזי מהחיים שלי היית. והאמת? זה באמת מדהים.

אתה מבין... כשהתחלתי את השנה הזאת הייתי במצב קצת בעייתי. חשבתי שלא תהיה לי בעיה עם לימוד פיזיקה ורפואה (קבענו עם ביה"ס שאני אלמד רפואה והמורה שלי ייתן לי שעות פרטניות. אני גם ככה לא צריכה הרבה בשביל להשלים את החומר...), ואז גיליתי שאני אצטרך ללמוד אותם במקביל, ושאף אחד בביה"ס לא מוכן לעזור לי לקיים את ההסכם שהיה לנו. היה לי גם כימיה על הראש, היו לי 57 שעות במערכת, היה עומס, הייתי מגיעה הביתה מותשת כל יום... בקיצור, אחרי שבועיים כאלה הייתי בטוחה שאני לא הולכת לשרוד את השנה הזאת.

אתה... אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך. אני לא אומרת את זה בקטע רומנטי, או בשום קטע אחר, אלא בצורה הכי פשוטה והכי כנה שיש. בכל המחצית הראשונה, אתה היית הסיבה היחידה שבגללה הגעתי לביה"ס עם חיוך. כן, נהניתי משיעורי רפואה ומחלק מפיזיקה ומחלק ממתמטיקה, אבל העומס היה מטורף וכל איזה שבועיים-שלושה הייתי נשברת (אני רק רוצה לציין שמעולם לא ביקשתי שנפסיק את השנה הזאת, רק אמרתי שאני לא מסוגלת). ו... והרבה מהשפיות שלי נשמרה על ידי השיחות שלנו, ההודעות שהחלפנו. הייתי מתעוררת בבוקר להודעה ממך ואז הייתי חושבת על הרעיונות שהעלית במשך כל היום עד שהייתי עונה לך. השיחות האלה של השתי-דקות-בין-שיעורים גרמו לי לחייך ולקחת דברים קצת יותר בקלות במשך כל אותו היום.

ואז, גם כשקרה מה שקרה בינואר, גם אז הייתי בסדר, כי א, עדיין היית חלק מהחיים שלי, וב, הייתי במקום עצמאי יותר, במקום שבו אני הופכת דברים לטובים יותר, אני מאמינה בעצמי ואני רגועה ויודעת שאני יכולה. ואלה דברים שאתה הראית לי, שאתה לימדת אותי. אלה דברים שלא היו קורים עכשיו בלעדייך, ואני נוטה להאמין שהם לא היו קורים גם בעשור הקרוב. אבל בזכות כל אלה שרדתי את השנה הזאת, שרדתי אותה על ממוצע 89, עם ממוצע ציוני הגשה (לא סופי) של 94.5, ואני בסדר גמור.

אני ניגשת לפסיכומטרי עוד שבוע (ואחת עשרה שעות ורבע שעה)!

האמת? אני ממש רגועה. הסימולציה הקודמת היתה מזעזעת. הסימולציה האחרונה... היתה מצוינת. אני עומדת כרגע על בדיוק 740. התקדמתי, אני עובדת, ובסך הכל אני מרוצה.

נשארו שתי בגרויות. שתיים. קשה להאמין, הא?

ועם הכל עוד היה לי זמן לשינוי נפשי. בחיי שאני גאה בעצמי.

היה תענוג לדבר איתך היום. העלה המון זכרונות טובים מפעם. אני מניחה שבאיזשהו מקום אני תמיד אתגעגע לזה.

תשמור על עצמך. xx

אן.