היה אדיר.

הגענו בחמש לפארק. עדיין היתה חניה ובקושי היו אנשים (היה ממש ריק בהשוואה למה שהיה אחר כך), והרבה מהאנשים שכבר הגיעו סתם ישבו בצל מול הקופות. זאת היתה הליכה של חמש-עשר דקות מהקופות לשערים לשערים 2-6 (היו שערים לפני השערים עצמם... היה קצת הזוי, אבל מצד שני זאת היתה הדרך היחידה לווסת באמת את ההמון, אני מניחה), אבל זה היה נחמד. היתה כזאת התרגשות באוויר... כוורת מופיעים!

השערים היו אמורים להיפתח בחמש, אבל הם נפתחו לקראת חמש וחצי (צפוי). היו כמה שערים לפני שערים 2-6, אז כולם מיד התחילו לרוץ קדימה לקראת השערים, כל אחד לשער שלו. היה קצת בלגן, אבל לא היה צפוף ובטח שלא היה נורא. המעבר בשערים היה מהיר, ודי מהר כבר היינו ליד כל הדוכנים שהיו בפנים. זה היה מדהים - האזור היה כל כך גדול, ומצד אחד זה נראה יותר מדי אבל מצד שני זה נראה לא מספיק בשביל שכולם יכנסו.

קנינו מים (13 שקל בקבוק! הזוי.) וקצת אוכל, ואז הלכנו לשבת. ישבנו ממש קרוב לבמה (לא קרוב מספיק בשביל המצלמה של הטלפון, אבל קרוב מספיק בשביל לראות את הפנים שלהם כשהם עלו).

אחרי שש וחצי התחילו הופעות החימום. הראשונה היתה נחמדה, השנייה היתה מיותרת (איזה בנאדם שחושב שהוא זמר אבל רק עשה כאב ראש).

ישבנו עד בערך שמונה. אז התחילו להראות על המסך כל מיני הודעות כמו "תחממו את הגרון" ו"הי יו יה, אני שואל". הקהל ממש התלהב. חיכינו עוד איזה חצי שעה (מה שהיה קצת מייאש), שבה כולם התלהבו מהמצלמות (נו, באמת...), ואז כוורת עלו לבמה!

זה היה כל כך נהדר. הם התחילו עם "בכל זאת הגענו למרות הכל", ואז המשיכו לכל כך הרבה שירים שאני לא זוכרת את כולם. הם סיפרו מסיפורי פוגי (היה "ספר" על הבמה שהיה כתוב עליו "סיפורי פוגי". זה היה משעשע. הוא סיפר, ותוך כדי הקהל סיפר, ותוך כדי היתה הצגה של הסיפורים על הבמה. הם השתמשו בשלושה מסכי ענק מאחוריהם כדי להקרין דברים כמו ים, או ענק הולך, או מכולת, או נוסחאות במתמטיקה, תלוי בשיר/סיפור.

זה היה פשוט יפיפה.

היו הדרנים - "יו יה", "נתתי לה חיי" ו"היה נחמד".

ובגדול זהו. זהו מבחינת ההופעה, כן? החוויה עצמה... היתה מדהימה. גדלתי על כוורת מאז שאני זוכרת את עצמי, ולראות אותם בהופעה חיה, כנראה שההופעה החיה האחרונה שלהם... זה היה מדהים. גם אם היינו צריכים להצטופף בפארק עם 50 אלף איש, מה שהיה נורא... זה היה שווה את זה.

ברור, היה מעניין לראות גם את הטוב ואת הרע באנשים. מצד אחד היו אנשים שדחפו אותנו ודרכו עלינו ובכלל לא היה להם אכפת ואנשים שלא שמו עלינו בכלל (איך אני שונאת את הטיפוסים האלה), ומצד שני כשלאמא היה קצת קשה היתה שם מישהי מקסימה שניסתה לעזור. אז עדיין יש אנשים טובים, מסתבר.

הבמה. זה עוד בחמש וחצי, כשלא היה שם אף אחד.

חמישים אלף איש או מה?

הרגע הראשון של ההופעה.

קטע אקראי. יש לי עוד תמונות, אבל עם הטלפון זה הכי טוב שהצלחתי להוציא.

שיר המחירון.

השיר האחרון.