רק רציתי להגיד... ואני מקווה שיצא לי לחזור לביה"ס החודש (אני לפחות מתכוונת להגיע לפני שאני אתגייס, אבל מקסימום אחרי הטירונות), אבל אני בכל זאת אגיד את זה: אני כאן. מתי שלא יהיה. עכשיו; כשאני בצבא; כשאני אלמד בקנדה או בעוד עשרים שנה. אם זה כדי להגיד שהחום הזה מטריף אותך, או שאתה עייף, או שסתם דברים לא כל כך עלו על המסילה הנכונה עדיין... אני כאן. ככה זה עם משפחה, לא? ואני יודעת שכשאני אגיד לך את זה אתה תחייך ותגיד שאתה לא תשתמש בזה, או לפחות תחשוב את זה, ואני יודעת שסביר להניח שאתה צודק, אבל פשוט חשוב לי להגיד את זה, כי בשביל המקרה הקלוש הזה שבו כן תחליט לעשות את זה... זה שווה את זה.

ומה שלא יהיה, אני תמיד אוהבת אותך ומעריכה אותך. ואני חושבת גם שבמידה מסוימת אתה תמיד תהיה ההשראה שלי. xo