הוא בורדו והוא מהמם והוא השרוך הכי יפה שיש. וגם יש לי סיכה של חיל תקשוב לחולצה, אבל זה פחות מגניב מהשרוך.

אז כן, סיימנו היום את הקורס (בע"ה). אחרי תשעה שבועות, שלפעמים הרגישו יותר כמו תשע שנים, סופסוף סיימנו את הקורס. קיבלנו שרוכים, היה טקס בנוכחות מפקד בסמ"ח, היו הרבה חיוכים ודברים טובים, הרבה גשם(!), ולא מעט תסכולים, אבל סיימנו את הקורס. מן הסתם הדבר שהכי התלהבנו ממנו היה השרוכים.

מה יש להגיד מעבר לזה? ביומיים האחרונים התחלנו איזושהי שבירת דיסטנס, ועכשיו אמורה להתרחש שבירת הדיסטנס האמיתית בבית של אחת הבנות. אחרי שבשבוע האחרון כמעט הרגתי חלק מהבנות, החלטתי שאני מוותרת על המסיבה. בכל מקרה אין לי כוח לזה כרגע. מה שכן, היו רגעים נהדרים בשבוע האחרון (והזויים במיוחד, מה שאני מניחה שעשה אותם כל כך נהדרים), ולמרות החצי הראשון הקשה במיוחד, אני מאוד שמחה שעשיתי את הקורס הזה עכשיו. זה דרש הגעה לראש המדור וכמעט למפקד בסמ"ח, אבל זה היה שווה את זה.

באמת שאני מאוד גאה ברוב הדברים שקרו בחודשים האלה. אפילו קיבלתי לא מעט מחמאות על זה. וכן, בטח שאני אתגעגע לחלק מהבנות ולסגל, והיה ממש כיף לשבת לדבר אחרי הטקס. אבל אם להודות באמת? אני מאושרת שסופסוף אני יוצאת לשטח לעשות את העבודה שלי. בהחלט מאושרת. למרות שלא קיבלתי את השיבוץ רציתי ולמרות שזה כנראה הולך להיות סיוט להגיע ולחזור חלק מהזמן.

אבל מה שחשוב זה שסיימתי עם להיות חניכה.

ושיש לי שרוך.

והוא יפה.