Long time no seen.

האמת שאני אפילו לא בטוחה למה אני כותבת לך. בחודשים מאז המכתב האחרון בדצמבר כמעט שלא חשבתי על לכתוב לך. קצת בינואר, עם סבא וכל זה, וקצת כשדברים התפרקו, אבל מעבר לזה לא ממש חשבתי לכתוב לך. אני מניחה שבחודשים האחרונים היה לי מספיק כאב מהמציאות ולא הייתי צריכה להוסיף לעצמי עוד. אבל אני מניחה שהאזכור שלך אתמול, ביחד עם Talking to Myself שבדיוק התחיל בפלייליסט שלי... וול, אני מניחה שבגלל זה אני כותבת לך.

האמת היא שאני... מתגעגעת אלייך. איך אמר ליבי? Baby I want you, I even love you, but I can't have you, guess this is why I'm talking to myself. אני מתגעגעת לתחושה הזאת שאתה שם, שאני יכולה לפנות אלייך לא משנה מה. לתחושה של משפחה, אני מניחה.

וזה לא באמת מפתיע, עם כל מה שקרה בתקופה האחרונה, אבל... אני מניחה שאני מתגעגעת לאיזשהו עבר פשוט יותר וכואב פחות, אתה יודע? מה שהיא עשתה... בהרבה מובנים זה די מזכיר לי את מה שקרה איתך, אבל זה לא באמת מגיע אפילו לפני השטח של הנטישה שלך. זה הרבה, הרבה פחות גרוע. אבל זה אותו סוג של כאב, של בגידה, של התנפצות. גם אליה התייחסתי כאל משפחה. גם היא בגדה בזה וברחה.

ואני רואה את ההבדלים. עליה אני כועסת כרגע. אני לא רוצה לשמוע שום דבר עליה. אני לא רוצה לזכור שום דבר ממה שהיה בינינו כרגע. נאדה. ואני גם לא מאשימה את עצמי. אני מבינה שלא משנה מה הייתי עושה, זה היה נגמר ככה בכל מקרה. היא בכל מקרה היתה בורחת. זה מהדברים שהבנתי בחודשים האחרונים, עם כל משבר מדומיין חדש. אני ניסיתי לעשות כל מה שיכולתי. אני לא הסיבה שזה נגמר. זה בערך ההפך המוחלט ממה שהיה איתך. זה בריא יותר, להודות שאני עשיתי טעויות אבל להבין שגם הצד השני בעייתי. אני חושבת שזה אפילו בריא יותר להתנתק מזה כרגע. לא לזכור. לא להתגעגע. עד שאני אצא מזה לפחות.

ועדיין... מה שאני רואה מולי זה פשוט עוד Dreambiter (אתה היית אוהב את הסדרה הזאת, החברה הכי טובה שלי שלחה אותי אליה ומאז אני לא מפסיקה להזכיר ולצטט אותה). אחד שנשך וברח. ואיכשהו אפילו שלא הייתי תלויה בה כמו שהייתי תלויה בך ואפילו שזה היה קשר שוויוני ואפילו שלא נתתי לה להגיע לאותם המקומות העמוקים שנתתי לך - כי לך באמת נתתי הכל - עדיין הייתי במצב לא פחות פגיע והייתי אותה גורה קטנה וחלשה שהייתי כשאתה נשכת אותי וברחת. Just like Thistle every single time the Dreambiter comes.

וכואב לי.

ועדיין, אלייך אני מתגעגעת. אולי כי תמיד התגעגעתי אלייך. אולי כי הפציעה הזאת עדיין טרייה מדי ואני פשוט רוצה להתקדם עם החיים שלי. אולי... אולי פשוט כי אני עדיין לא מסוגלת לשנוא אותך, למרות הכל. כי אני עדיין אוהבת אותך ואני תמיד אוהב אותך. אולי כי כשאני חושבת עלייך אני לא רואה רק את הDreambiter, אלא גם את הבנאדם שדאג לי ועזר לי והחזיק אותי. הבנאדם הראשון בחיים שלי שראה אותי ושנתן לי להיות ילדה במקום להכריח אותי להיות המבוגר האחראי.

מה הפלא שאני מתגעגעת.

אן.