לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


~

Avatarכינוי:  The Oncoming Storm

גיל: 28



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2010

I'll Be Strong... For You. / אן.


שם הפיקסונג: I'll Be Strong... For You.

שם הכותבת: אן.

פאנדום: סטארגייט אטלנטיס.

דירוג: PG.

שיפ: ג'ון/אליזבת3>

ויתור זכויות: ל-MGM ושאר האנשים שהסדרה המושלמת הזאת שייכת להם.

תקופה: העונה החמישית, קצת אחרי "Ghost in the Machine".

הערות: כבר איחלתי להם שימותו?

אגב, מה שמי שיצר את הקליפ [מוכשר/ת שכמותו/ה] כתב שם באינפורמציה תקף גם לגבי זה. בדיוק בגלל זה לא טרחתי לכתוב תקציר, עם כמה שזה נשמע מטופש.

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=mO9H3fLhHrA

Someone's Watching Over Me/Hilary Duff.

 

 

Found myself today

Oh I found myself and ran away

Something pulled me back

The voice of reason I forgot I had

הוא הקפיץ את האבן על המים וצפה בה שוקעת בתוך האוקיינוס היפיפה שעליו צפה העיר. אך הוא לא חשב על העיר. ממש לא.

הוא חשב על מה שקרה, על הימים האחרונים שעברו עליו. הוא חשב על מה שקרה במדלגת ואז באטלנטיס, על הדמות שטענה שהיא... היא אליזבת. על העובדה שהיא אכן היתה אליזבת.

All I know is you're not here to say

What you always used to say

But it's written in the sky tonight

הוא נזכר בפעם הקודמת שישב ככה, מקפיץ מטבע בידו ומביט במים. זה היה לפני קצת יותר מארבע שנים, והוא לא היה בגלקסיה אחרת אלא בארצות הברית. גם אז הוא חשב על משהו, רק שבאותו היום הוא חשב על הצטרפות למשלחת שיצאה אל העיר האבודה.

הוא חשב על מה שעבר עליו מאז, חשב על הקרבות, הריבים והבריתות, החברויות שנוצרו בינו לבין חברי צוותו, ועל מה שהיה בתחילה כבוד ולאחר מכן אהבה, שרחש לאליזבת. הוא ידע מה היא היתה חושבת, הוא ידע מה היא היתה אומרת אילו היתה כאן ומה היה קורה.

So I won't give up

No I won't break down

זה היה קשה, להיפרד כעת, קשה כמעט כמו ביום בו נאלצו להשאיר אותה בידי המשכפלים. הוא הקפיץ עוד אבן על המים, מביט בה צוללת אל המעמקים. הוא ידע שיש לו עוד עבודה רבה לעשות, ושהוא לא יכול להרשות לעצמו לצלול למעמקים כמו האבן הזו. הוא ידע שאסור לו לוותר.

Sooner than it seems life turns around

And I will be strong

Even if it all goes wrong

זה היה שונה לפתע, לשבת שם כך בחוסר מעש. הוא ידע שהוא חייב לנוע, חייב לעשות משהו, או שהצד השני שלו ינצח בקרב הזה. ועם כמה שהוא רצה שהוא ינצח, עם כמה שהוא רצה להצטרף אליה, הוא ידע שהוא צריך להיות חזק, שאסור לו לוותר, גם אם הכל משתבש כמו עכשיו.

When I'm standing in the dark I'll still believe

Someone's watching over me

הוא הקפיץ אבן נוספת ושמע צעדים מאחוריו. הוא ידע שאף אחד לא באמת הגיע. הוא היה במזח הדרומי, ואיש לא הגיע לשם אף פעם. הוא ידע שמישהי כן הגיע, מישהי שהוא רצה שתהיה שם.

"היי," הוא אמר בשקט והבחין מזווית עינו שהיא התיישבה לצדו. ובאותו הרגע הוא ידע שהיא איתו תמיד, באותו הרגע הוא ראה את האור הזוהר שמביס את החשיכה.

Seen that ray of light

And it's shining on my destiny

Shining all the time

And I wont be afraid

To follow everywhere it's taking me

היא חייכה אליו בעדינות, והוא ראה שזוהי דמותה האמיתית, הדמות שבה ראה באמת את אליזבת וויר. הוא חייך קלות, חיוך מהוסס במעט, והביט בה בכאב. אך אותו החיוך שינה משהו בתוכו, והוא הבין שהוא יכול לקום ולחזור לחייו, בדיוק כמו שנאלץ לעשות בפעם הקודמת בו נאמר לו שאליזבת מתה.

היא הושיטה לו את ידה והוא אחז בה, לא רוצה לתת לה ללכת אך מניח לה בכל זאת להוביל אותו אל דרכו החדשה, אל חייו החדשים, שיתנהלו לבדה רק למשך זמן קצר, עד שהם ימצאו דרך ליצור גופים של בני אדם.

All I know is yesterday is gone

And right now I belong

To this moment to my dreams

באותו הרגע לא היה לו אכפת מדבר. רק לכרגע, רק לרגעים הספורים הללו... הוא היה שייך לעבר, לרגעים שלהם יחד, לחלומות שלו שבהם היא שבה. את האתמול אמנם לא ניתן לשנות, אך את המחר ניתן, והוא יהיה זה שיקבע מה יהיה בו- בחייו שלו... ושלה.

So I won't give up

No I won't break down

Sooner than it seems life turns around

הוא הנהן באיטיות, מביט בה, והיא עזבה את ידו, שמחה על שהבין, והחלה ללכת.

"לא," הוא נד בראשו קלות ואמר בשקט, מביט בה בבקשה.

And I will be strong
Even if it all goes wrong

"ג'ון..." היא הפצירה בו להישאר מי שהוא, להישאר חזק. היא ביקשה ממנו שייתן לה ללכת, ושימשיך בחייו.

When I'm standing in the dark I'll still believe

Someone's watching over me

מבטיהם הצטלבו, ירוק-חום פוגש בירוק-חום. הוא ביקש, התחנן כמעט, מבין שעליו לתת לה לעזוב, אך עדיין לא רוצה בזאת. עדיין לא. עוד יש זמן, והוא ייתן לה ללכת... לבסוף.

"ג'ון," היא אמרה, הפעם תקיפה יותר, כמו בכל הפעמים שבהן עשה שטויות שסיכנו את המשלחת, והיא, כמובן, כעסה. אך זה לא שינה הרבה, והוא המשיך לעשות את זה. וכך גם היא.

ובמבט היחיד ההוא, שנמשך שניה אחת אך נצח, הוא הבין שעליו להמשיך וכעת, כי עדיין זקוקים לו. והוא גם הבין שהיא תמיד תהיה שם, תמיד תשגיח עליו, תוודא שהוא צועד בשביל הנכון- לטובתו שלו. והוא הבטיח לה בדממה, לחיזיון שלה, שהוא יציל אותה, ולא משנה מה יידרש לשם כך.

"להתראות," הוא לחש, והיא נעלמה. הוא חזר להקפיץ שוב אבנים על המים, חושב עליה, חושב על עתידו בלעדיה. הוא שלף לפתע מטבע מכיסו וזרק אותו למים, מביט בו עד שנעלם. הוא ידע כעת שהיא שם, וידע גם שהוא לעולם לא יוותר, ולמרות מה שאמר, לעולם לא ימשיך בלעדיה.

 

 

I Promise... I Will. I Promise.

Elizabeth.

John and Elizabeth Forever.

 

 

לצערי אחד הפחות טובים שלי. אולי אני אנסה לטפל בו מחר בבוקר, אחרי שאני אהיה קצת יותר עירנית. בכל מקרה טוב שראיתי את "The Real World" שוב. בהחלט.

[למקרה שזה לא ברור, כתבתי את זה אתמול באחת עשרה וחצי בלילה.]

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 27/6/2010 14:06   בקטגוריות סטארגייט, פאנפיקים, מד"ב ופנטזיה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ממ, מעניין.


אני מוצאת את עצמי הזויה להפליא כרגע.

מה לעזאזל אני עושה באחת עשרה בלילה בישראבלוג, כותבת פוסט שאני בטח אתחרט עליו או לפחות לא אסכים איתו מחר, כשאני אהיה שפויה, ו"מבזבזת" את הפוסט המאה שלי על זה?! שאלה מעולה.

ת'אמת שחשבתי שבמאה, שבמקרה יצא לי בדיוק בימים אלו, אני אכתוב על הנושא שבאמת מעסיק את מחשבותיי כבר כשבועיים. וידידיי, נושא אחד שאני חושבת עליו במשך שבועיים ברצף זה שיא- אני חושבת שהשיא הקודם היה שלושה ימים. מלבד סטארגייט, כמובן. כמובן.

וואי, אני מרגישה ממש פסיכית.

בכל מקרה, הייתי בטוחה שאני אדבר על ההתעלות. אהא. [חלקכם, אגב, וודאי יגידו כי נושא זה קשור להפליא לסטארגייט, וכי על כן זה לא נחשב. אני לא כל כך מסכימה, אבל מילא. מסתבר שזה בכל מקרה לא הנושא שעליו אני אדבר בפוסט המאה שלי].

 

http://www.youtube.com/user/Holzbbz64#p/search/3/fyze4Skdnq0

 

ידידיי, אני מוצאת שאני מאושרת.

אני באמת ובתמים מאושרת, כמו שבאמת שלא הייתי כבר הרבה זמן.

החופש הגדול התחיל. אם להודות באמת, הייתי בטוחה שבחלקו הוא עתיד להיות אומלל למדי. אני אפילו לא יודעת למה. אולי בגלל שאני זוכרת את החופש הקודם, אחד החופשים הכי מאושרים בחיים שלי ולחלוטין התקופה הכי שמחה שעברתי בשנתיים, אולי אפילו שלוש, האחרונות. אולי בגלל שידעתי שהחופש הזה לעולם לא יהיה כמו החופש הקודם- בין אם בגללי ובין אם בגלל אנשים אחרים.

אבל הנה אני בתחילת החופש, מוצאת שעד סוף השבוע אני אוכל לגמור לטפל בעונות 2-3 של אטלנטיס [כל שלשום ואתמול ישבתי על הראשונה. אני דוחסת את זה בעיקר בגלל הדד-ליין הקרוב כל כך, אני מניחה], מוצאת שחזרתי ליער, מוצאת שאני מהדקת קשרים עם ידידים ישנים, שהקשרים איתם קצת התרופפו בשנה האחרונה, ושאני מחזירה לחיים ידידות עם ידיד שהיה באמת חשוב לי, ולצערי הבנתי את זה רק עכשיו, כשנזכרתי, שוב [כמה לא צפוי], בחופש הקודם. כן, לגמרי.

ואני מגלה שאני באמת מאושרת.

 

וכמו כן, אני מגלה שגרג [האוס, יקיריי. הרופא הגאון והציני והסקסי הזה] המיס לי לגמרי את המוח [זאת אומרת, את המעט שנשאר ממנו אחרי היום], שהסתובבתי כל היום בבית עם "P-90" ו"מהמם של הרפאים", משחקת עם עצמי במשחק תפקידים מטורף, ושאני כותבת פוסט בישראבלוג [ועוד את הפוסט המאה שלי! (כמה פעמים כבר כתבתי את זה היום?)] באחת עשרה בלילה.

כן, לגמרי איבדתי כל שמץ של שפיות שעוד נותרה לי. [אבל האם באמת נותרה?].

 

אם כן, אני אשחק לי קצת, אקרא קצת מ"מלך המורגו", שמישהו היה נדיב מספיק בשביל לתרום לספריה לאחר שהתברר כי לא היה להם אפילו עותק מסכן אחד של הספר (!!!), ואז אני מניחה שאני סוף סוף אלך לישון, כי זה כבר הלילה השלישי ברצף שאני הולכת לישון בסביבות אחת עשרה-אחת עשרה וחצי, ואם זה ימשיך ככה אני בטח אירדם בשישי בערב ואתעורר בראשון בבוקרXD

 

אם כן, לילה טוב לכולם(: [ולילה מאושר בהחלטD:]

אן<:.

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 23/6/2010 23:05   בקטגוריות מילה עליי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שש שנים. ואזה. - או לחלופין, חופש גדול!


וואו. וואו.

 

http://www.youtube.com/watch?v=hfX8EMID_1w

 

היום נגמרו הלימודים. [ת'אמת שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה כבר לפני כמה ימים, פשוט לא הספקתי לגמור אותו].

היום נגמרו הלימודים.

היום נגמרו הלימודים.

סוף סוף אנחנו בחופש, סוף סוף מחוץ לכלא הזה שאנשים מתורבתים [XD] קוראים לו "בית ספר". סוף סוף חופשיים למשך חודשיים וחצי כמעט.

 

אני לא יודעת. זה לא מרגיש כמו היום האחרון ללימודים. לא כמו שהוא הרגיש בשנה שעברה. אולי זה קשור לעובדה שהדבר היחיד שהצלחתי להתרכז בו היום היה הספר, כי אני פשוט מתה לישון. אבל איזה מין תלמיד מפסיד את היום האחרון ללימודים?

אבל מעבר להרגשה, שבטח תחלחל אצלי בקרוב - וכן, יכול להיות שאם שנה שעברה לא הייתי מבלה יותר מחצי מהעשרה ימים האלו בחו"ל, בחופשה בכל מקרה, זה לא היה מרגיש לי כאילו זה החופש הראשון שבו אני עוברת את זה - אני חושבת שזה שונה. אני חושבת שמבחינתי לגמור את כיתה ח' זה הרבה יותר ממה שזה אצל רוב האנשים.

נתחיל עם העובדה שכנראה שאני מתחילה ללמוד לתואר בשנה הבאה. נתחיל עם העובדה שאנחנו עוברים לבניין של התיכון, כי האידיוט שתכנן את בית הספר שלנו שם את כיתות ט' בבניין של התיכון, השד יודע למה. דבילי להפליא, כן. ואני די בטוחה שבשבוע הראשון לפחות אני עוד אעלה לבניין של החטיבה. מילא?

אבל לא. אני מניחה שזה לא מה שבאמת מפריע לי, לא?

אנחנו כיתת מחוננים. יצא שלמרבה הצער החלטתי להמשיך ללמוד עם כיתתי הנוכחית, והיום בדיוק אני סובלת אותם כבר שש שנים שלמות [מכיתה ג' עד היום]. אבל מעבר לעובדה שאולי אני לא שונאת אותם כמו שאני תמיד אומרת, לא באותה עוצמה לפחות, - וזה נושא שאני יכולה לדבר עליו שעות, וזה ממש לא המקום לעשות את זה - אני מניחה שזה שונה. הם היו איתי קצת פחות מחצי מהחיים שלי. חצי זה שבע, אנחנו ביחד כבר שש. והשש האלו, עם כמה שזה לא ייאמן שאלו אכן שש שנים, כוללות גם את היסודי.

 

היסודי... זה סיפור בפני עצמו. אבל לא, לא על זה אני מדברת. אני מדברת על שיעורי מוזיקה.

אנחנו לומדים מוזיקה כבר שש שנים. שש שנים כיפיות להפליא, אני אודה. ואני גם אודה בעובדה ששיעורי מוזיקה היו הדברים שאני מניחה שהכי יחסרו לי בשנים הקרובות, כי החל מכיתה ט' מפסיקות כיתות המחוננים ללמוד מוזיקה. החל מהיום אנחנו מאבדים את הדבר היחיד שקישר בינינו ליסודי.

אני לא יודעת למה זה מפריע לי כל כך. אני באמת שלא יודעת. לא סבלתי את הבנאדם. אה, אולי בגלל זה.

אני אפילו לא יודעת ממה כל הסיפור הזה התחיל. זה התחיל איפשהו בכיתה ה', אני חושבת. וזאת היתה אחת השטויות הכי גדולות שעשיתי, למרות שהשנה היתה לי סיבה מוצדקת בהחלט לשנוא אותו לחודשיים לפחות. אחרי הכל, הוא מירר להם את החיים, וזה רק טבעי שאני ארגיש ככה. פחח.

בכל מקרה, אני חושבת על זה ומבינה שזה אחד הדברים היחידים השנה שבאמת יהיה לי אכפת לאבד. אני מניחה שזאת אחת הסיבות שאני לא מאושרת כמו שאני מציגה- שמחה, כן, כי אנחנו סוף סוף גומרים ללמוד, אבל לא ממש בגלל כל מה שנאבד. שאני אאבד.

 

זה אפרופו מה שנאמר כאן, בין היתר. זה והפסקה הבאה-

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=657905&blogcode=11847933

 

ומעבר לזה... מחליפים מחנכת. השד יודע למה. השד יודע גם למה הם משקרים לנו ואומרים שהיו אילוצים. ברור.

אני חושבת שזה לא אמור להשפיע עליי כל כך. הבעיה היא שזאת הפעם הראשונה שאני מחליפה מחנכת ולא עוזבת את בית הספר [א'+ב'- אותה מחנכת, ג'-ו'- במקרה ולשמחתנו, אותה מחנכת]. אולי אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה. ואולי בגלל שזה לא הוגן. אולי בגלל שאיכשהו יצא שהיא היתה המחנכת השניה הכי טובה שאי פעם היתה לי, ושאני באמת הנחתי לעצמי ל... אני ממש לא יודעת איך להגדיר את זה. אני כן יודעת שהיה לה אכפת. ושמתי לב לזה במיוחד בזמן האחרון, אחרי ההיעלמות של אליזבת [אטלנטיס, ידידיי], ומהעובדה שאני הייתי בערך ברמה של הרצפה מבחינת הרגשה, ובכל זאת זה כיף לדעת שלמחנכת שלך, מכל האנשים, אכפת.

וא' אשכרה הביאה לה ואזה היום. זה באמת היה משעשע. זאת פשוט בדיחה פרטית, והם דיברו על זה, אבל אני לא חושבת שהם באמת התכוונו לזה. ולעומת זאת, היא עשתה את זה. זה בהחלט היה מצחיק, מצחיק אבל יפה. לא יודעת איך להגדיר את זה. אולי זה פשוט מראה על קשר מעניין, שונה, בין המחנכת לתלמידים, מזכיר את הסיורים והטיולים עם הבדיחות והצחוקים וה"לא לנטוש בשביל להגיע מהר יותר לבריכה", שזה כבר סיפור אחר לגמרי.

אני חושבת שזה יהיה שונה. לא. אני לא חושבת- אני יודעת. דברים יהיו שונים מהיום.

 

אגב, הם דיברו על זה שהיא היתה אמורה, אבל בסופו של דבר לא. למה? כי היו אילוצים. איזה אילוצים? אי אפשר להגיד. אין להם. לא היתה להם שום סיבה לעשות את המהלך המטופש הזה ואז להשאיר אותנו עם אותה מחנכת מט' עד י"ב. וואו, הם באמת מטומטמים משהם נראים.

בכל מקרה, אני יכולה לשבת עכשיו שעות ולהזכיר את כל הדברים הטובים שעברנו בשנתיים האלו. כן, הם היו נוראיות, אבל בסופו של דבר אני מניחה שהיו טובות. כן, זה יהיה קשה להתעלות על זה. מאוד קשה.

 

 

ומעבר לזה... מעבר לזה אני שמחה.

סוף סוף השתחררנו מהכלא הארור שנקרא בית ספר. התעודה טובה מלבד אלגברה וגיאומטריה, שבצורה לא מוסברת ירדו. אולי בעצם זה בגלל העובדה שכמעט ולא הקשבתי בשיעורים במחצית הזאת. נו, טוב. בשביל זה יש את שנה הבאה.

והכי טוב- כן, כן, טוב כמו העובדה שאנחנו בחופש של חודשיים וחצי- יש לי עשרה ימים להתגרות באחותי הקטנה ש"היי, איך היה לך היום? עבדתם קשה? לא, לא היה נפלא- ישבתי לי בבית ונהניתי/הסתובבתי עם חברים. אחרי הכל, אנחנו בחופש גדול ואתם עוד לא!". כן, זה יהיה כיף.

טוב, אני מניחה שהגיע הזמן ללכת לעשות איזה מרתון או משהו, עד שמישהו יגיע הביתה ויחליט לתפוס לי את הטלוויזיה, ואז יהיו ריבים.

נראה.

 

מאושרת וקצת גם לא,

אן.

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 20/6/2010 13:10   בקטגוריות געגועים, חטיבת ביניים, מילה עליי, סיכומי שנים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להתבגר.


היה לי משעמם, אני מניחה. ובכל מקרה הייתי סקרנית. נכנסתי שוב לבלוג הישן שלי. קראתי את השטויות שכתבתי שם ואת כל מה שסיפרתי... ילדה שאפילו לא בת 12.

איזה שינוי מטורף עברתי בחיים שלי. זה מדהים, לא, איך שאנחנו מתבגרים?

 

אני רוצה לכתוב על זה פוסט ארוך בהזדמנות - אני מקווה שיהיה לי את הזמן.

 

אן.

 

פוסט 99~

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 15/6/2010 14:30   בקטגוריות מילה עליי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

20,592
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Oncoming Storm אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Oncoming Storm ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)