בלוג סיפורים בהמשכים

פרק 4-

ישבתי בחדר..לא האמנתי שאמא של לילי חברה של אמא שלי.

"אמה!!"קריאה נשמעה למטה.

"ארוחת ערב מוכנה"צעקתו של ביל נשמעה בשנת.

גיחחתי..בטוח שהוא לא הכין את הארוחה הזו..

אצל קנדי:

"שיט,שיט!"קראה מיואשת.

"אני שוב מאחרת"נאנחה והתחילה להתארגן במהירות.

"קנדי!..תירגעי!"צחקקה שאיין מביטה בקנדי אשר הלכה הלוך חזור בעודה מחפשת אחר משו.

"את מבינה שזאת העבודה שאני הכי צריכה???...אני כבר פוטרתי מ-5 עבודות

אם לא יותר"צרחה.

"ואני ממש ממש צריכה את הכסף הזה!!"הוסיפה.

"ביי"הוסיפה כאשר התארגנה.

היא תפסה את נעלי הספורט ויצאה כשהנעליים בידייה.

שאיין מצידה החלה צוחקת.

אצל אמה:

ירדתי למטה משועשעת וראיתי איזה בלונדה עומדת על יד המקרר,

מוציאה ביצים.

"יש ספגטי...שעזרנו לקנדי להכין"חייך ביל מצביע על צלחת המלאה.

"ויש סלט והיא מכינה חביתה"חייך טום.

"יופי"גלגלתי עיניים,מביטה בטום וביל אשר בהו לה בתחת.

"אהממ"קראתי

"מה,הא,כן"הסתבבו במהירות התאומים.

"אמרתם משהו?"הסתובבה קנדי גם היא.

"לאלא כלום"סנן ביל מביט בקנדי בחולמנות.

כמו כן טום הביט בשדייה בחולמנות.

היא חייכה לשניהם בעדינות..

וכשהסתובבה בחזרה עשתה פרצוף חמוץ של 'חרמנים מטומטמים'

גיחחתי לעצמי וקנדי הוציאה מחבת מלאה בביצה מקושקשת.

היא חילקה לכולם בצלחות.

"בתיאבון"חייכה בגלגול עיניים.

"תודה"אמרו בפה מלא.

היא עשתה מן פרצוף נגעל והחזירה את המחבת לכיור בעודה מסבנת את המחבת.

"אז מה?"שאלתי מנסה לפתוח בשיחה.

למחרת:

"בקרוב ילדים..אתם נוסעים ללוס אנג'לס"אמר דיוויד-..

כאשר היינו אצלו למחרת.

"לטקס השטיח האדום"הוסיף משפשף ידיו.

"כן אבל מה איתה?"שאל ביל-..

מצביע עליי.

"גם היא תיסע"

"אבל מה עם הצלמי פאפרצי?"שאל.

"אז זהו..."אמר.

"שנציג אותה בתור חברה של טום"

"מה??"שאלנו אני והתאומים,מופתעים.

"אז זהו..שזה יצור הרבה סערה בתקשורת

מכיוון שהם חושבים שטום הוא רודף שמלות סדרתי

ככה שזה גם יעזור לתדמית שלו וגם נוכל לקחת אותה"חייך לבסוף.

"האא"לחש טום.

"דיוויד?"שאל מצביע.

"כן,טום"שאל באושר מכך שמצא רעיון.

"ואם אני לא רוצה לשנות תדמית?"שאל..

"יקירי היקר...זה לא תלוי בך"צעק בסוף המשפט.

"סליחה"מלמל והוריד את ידו בבהלה.

"מה עם אני לא רוצה להשתתף בזה?"שאלתי אני,זה כאילו שהם הציבו בפניי-..

פקודה ואני חייבת למלאות אותה.

"זה גם לא תלוי בך!"קרא.

"למה?"שאלתי מגחחת.

"כי אם את רוצה להישאר בביתם של התאומים..זה מה שיקרה"קרא בשנית.

התאומים הביטו בדיוויד כועסים,והפנו מבטם אליי.

הסכמתי בלית ברירה,מושפלת.

"יפה"אמר.

"לא חשבתי אחרת"הוסיף ויצא מן המשרד.

הבטתי אני בתאומים וברחתי בעוד שהדמעות מדברות בשם עצמן.

מכריחים אותי להיות עם טום??..

הבטתי בדלת שממנה דיוויד יצא,זועמת.

החמצתי פנים וקמתי:

"אותי אפילו לא שואלים??"

התאומים הביטו בי מגחחים קלות.

"תתרגלי..אותנו מכריחים לעשות דברים יותר גרועים"צחקק ביל והלך.

מותיר את טום ואותי ביחד,אבל לבד.

"חוצמזה..אני לא מבין מה כלכך רע לך-..

להיות אם אליל רוק,זהו חלום של בחורה אחרת שהייתה ממלאת את מקומך בשמחה"חייך.

"כמה ביטחון,טום!"אמרתי.

הא שילב את ידיו,וניפח את חזה בגאוה.

"אז תמצא כל בחורה אחרת שתמלא את מקומי בשמחה"הוספתי ויצאתי אני.

הרגשתי את מבטו עוקב אחר צעדיי.

"זאת טעות גדולה מצידך"קרא כאשר יצאתי מן הדלת.

ישבתי בחדר ועשיתי שיעורי בית במטמתיקה.

"אמה?"נכנס ביל לחדרי.

הסתובבתי אליו בחיוך קטנטן.

"איך את עם מה שקרה היום?"שאל מתיישב על המיטה,לידי.

"בסדר כזה"אמרתי.

"טום יותר מדי חושב מעצמו"גלגלתי עיניים נזכרת במשפט שאמר לי הבוקר.

"חח כן אני כבר רואה את הכותרו:

-טום קאוליץ יוצא קבוע עם נערה בת 17-"אמר והתחיל לצוק

למשמע דבריו.

"אבל למה אני?...למה לא נטאשה או לילי?"שאלתי נאנחת.

"מה רע בטום?"שאל מביט בי כמצפה לתשובה.

"אתה צוחק עליי?"שאלתי ברצינות.

"ישר יבינו שאנחנו עובדים עליהם!"אמרתי.

"אבל שוב...זאת בחירה שלכם"גיחחתי.

"טוב אז...כשתסיימי עם השיעורים תרדי לארוחת ערב"חייך ביל מצביע על המחברת שלי

חייכתי אליו,הוא הלך.

ואז חזרתי לתרגילים אשר נחו במחברתי..

x+y=95x+23

הידקתי את אחיזתי בעט,ולעסתי את הקצה בעודי חושבת.

ישבתי בכתה מביטה בלילי אשר ישבה עם בל-..

ופטפטה ללא הרף.

"מיס מגוויר-מיס אליאן..אתן מפריעות לשיעור"קראה המורה בטון גבוהה מהרגיל.

"סליחה"סיננו הבנות והשתתקו מיידית בעודם מקשיבים באי-רצון למילותיה של המורה

בקשר למבחן שיהיה מחר?!?

פתאום שמעו קול קורא במערכת הכריזה:

"אחד,שתיים-אחד,שתיים"

"שומעים אותך,אדוני"

"הא..אההמ-..

כשאני אקרא בשמות הבאים-..

אלה הם שנבחרו במבחני בד-"

"-יאנה קורנסיוס-

מייגן לוטל

לורן חופת

והאחרונה היא"אמר

ומתח השתרר בכיתה,בל ולילי החזיקו ידיים בעודן מביטות בי.

"אמה סילברסטון"והמתח נמוג בעוד שכולם מסתובבים לכיווני,מופתעים.

לילי ובל התחילו לצרוח:

"גדוללל"קראה לילי.

"כפי שציפיתי ממך"הוסיפה בצרחה איומה.

"טוב בסדר,אפשר לחשוב"גלגלה יולי את עיניה.

"אפשר לחשוב,כן...אל תקנאי שלא את נבחרת"אמרה בל בגלגול עיניים.

"אני לא מקנאה"קראה.

"אני בעצם שמחה"הוסיפה.

"למה?"שאלה לילי בשקט.

"כי ככה,אין פרסום,אין מעריצים מטורפים..-

שיעשו הכל רק כדי לקבל חתיכה ממך"אמרה מחייכת.

ואילו אני נשארתי אילמת,והמומה.

"מ-..מזתומרת?"שאלתי.

"אבל לפחות היא מקבלת בגדים ממעצבים,בחינם!"קראה בל להגנתי.

ושוב,הייתי בהלם עוד מקודם

יולי השתתקה,מביטה בי ארוכות..ומסתובבת לצדו השני של הכסא.

"תגיד טום...למה אתה כזה שקט היום?"שאל ביל מתיישב על יד טום.

"מה?..אני לא שקט,אני עייף"סינן עם עיניים חצי עצומות..

"הא..זה לא בגלל שאתה מדוכדך בגלל אמה,נכון?"

"למה לי להיות מדוכדך בגללה?"שאל מביט בו.

"סתם אני יודע...כי יש לי מין הרגשה כזאת

לא נעימה שאתה מסתיר ממני משהו"אמר ביל כרומז.

"מה יש לי להסתיר ממך?"שאל מופתע מעט.

"אני לא יודע...אולי שאתה מאוהב בה?"שאל מחייך בערמומיות.

זזהההווו אנשיםם

זאת הייתה הטעימה האחרונה שלכם מהסיפור עד להודעה חדשה..

מהיום נתחיל סיפור חדש,הסיפור הזה מוקפא..

עריכה:

הסיפור החדש לא יעסוק בטוקיו הוטל..