היא שוב מדברת. אני מקשיבה לכל מילה, לא יודעת למה להאמין.
קסנדרה היפה, קסנדרה היפה והעייפה.
עינים גדולות וכחולות, כחולות כמו שמיים חיוורים, כמו ערפל סמיך בשעות בין ערביים חורפיות.
המבט שלה נע ונד בין ריק אטום, קול חלול וחדגוני- לבין צרימות וצרידות, ירוקת בורקת מתוך אישונים חיים,
מלוהטים. מלובנים מרוב רגש.
לפעמים אני רואה בה חימה. לעיתים ניצוץ הלצה והיתול.
מדי פעם היא שמחה. אף פעם לא ממש, יותר בכאילו, לא ממש באמת.
הרצינות התהומית שבה מרגשת אותי כל פעם מחדש.
עכשיו היא נפעמת, אני מקשיבה לכל מילה. בשקיקה.
מוצצת כל אות, כל הגה. שואפת את הרעל המתקתק של מילותיה, גומעת כל צליל שנורה מפיהה, כל דמעה דמיונית שניגרת בעיניה.
אני לא שוכחת את העיניים שלה. למעשה אני כן.
אבל אני נאחזת בסורגי הריסים
רסיסים - רסיסים של חומת מגן מפני הולם האכזר שהיה מנת חלקה.
אני מקשיבה לכל מילה ולא יודעת למה להאמין.
הייתי רוצה לדעת שאני בוחרת באי הידיעה,אבל איני בוחרת,
זהו הפגם המאכל שבי, תולעת הרסנית, הססנית, מסתייגת
שלא מאמינה בכלום, לא מאמינה באף דבר.
פתיה תמה וילדותית, איני יודעת במה להאמין עוד.
אני בוחרת להאמין בכל, קנה המידה שבידי כלל איננו קיים.
הערובה שלי לאמת היא הפנמה המבוססת על עקרון אחד- צר אופקים ואנכי, שמו ברבים: עירבון מוגבל.
אני לא מפסיקה להקשיב גם כשאינני שומעת דבר. העיניים מתערפלות, אין ביכולתי לראות דבר בבירור, ובכל זאת, אלו לא המילים מתבלבלות,זו רק אני, מבולבלת. מחוללת, מרוקדנת מוודאות.
ספקנית וסגפנית בדרכי שלי, כל כולי סימן שאלה רקוב ואומלל, אבל אני מקשיבה, גם כאשר אף מילה לא מהדהדת בחלל האוויר.
אני תרה אחר סיפור בהמשכים, אחר המשך סיפורים בעיניים.
נעימות קולה חיות, רוקדות בשירה וזימזום, ואני נדהמת.
כל פעם מחדש, העומק של גון קולה, עליות וירידות, רה מינור, לה מז'ור, קוונטאטוניות. כמו סימפוניה נשכחת, מיסת ייסורים בבית תפילה. תזמורת אדירה שצפה על פני גלי הקול. הענבל שלה רוטט עכשיו וודאי. איך לא, גם אני רוטטת.
נרעדת עם כל מילה, כל לחישה. כל חירחור.
היא אומרת דבר מה שכלל אינה מאמינה בו, גם אני לא ממש, אבל היא נשמעת כל כך משכנעת , כל כך משוכנעת. אבודה . . .?
אני אוהבת להקשיב לה כשהיא פותחת בפני את דלתות תודעתה.
מגירות זיכרון בהן מאוחסן מידע רב, יקר מפז,ועם זאת כה נבוב, כה רקוב, חסר תכלית. חסר תועלת, מ מ י ת. אם היא לא תעלה זאת על דל שפתיה , אם אני לא אזכור, אם אני לא אשמע ,
איך ידעו מי היא קסנדרה? איך ידעו מי היא הייתה?
איך ידעו מי היא קסנדרה שלי? נסיכת הלילה, מלכת הכוכבים.
שביט מעומעם בשמי השחר, בוקר טוב קסנדרה. בוקר טוב ילדה.
הקול שלה משתנה מנושא לנושא. כשהוא מרצין- ראשה מרכין
ליבי מלבין, מחסיר פעימה. שוקק- משתוקק. לעוד.
תאמרי לי עוד, תגידי רק עוד דבר מה. לא משנה מה, לא משנה כלל
רק תגידי, אני אשמע.
רק לשמוע את קולך ואני נמסה, כמו חמאה.
נ מ ס ה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
terror_propaganda