שלוש נשימות ופוסט אחד

התנתקתי מחברי הילדות שלי, צעד קצת קיצוני אבל למה אני צריכה אנשים שעושים לי רק רע? אנשים שלא אכפת להם ממני, אנשים צבועים..

היום אני בוחרת את החברים שלי, ומי שיקרא חבר יהיה ראוי לזה ... (:

ופתאום אני מרגישה שטוב לי יותר בלעדיהם.

השבועיים האחרונים היו קשים מאוד, הרבה התמודדויות קשות עם חניכים שלי. בשנה שעברה למדתי באחד הסמינרים שחשוב ללמוד לאהוב את החניך גם אם אין בנינו קשר, כימיה או דברים במשותף.. היום אני לא רק מייסמת את זה אני גם נלחמת על זה..

בין כל הפעילויות השיחות המשימות הלילות ללא השינה העבודה הבאמת באמת קשה- פשוט הרגשתי תחושה חדה מאוד של בדידות. וזה עשה אותי עצובה כל השבוע האחרון, חסרת סבלנות ועצבנית... אני חושבת שאולי אפילו בלתי נסבלת... מה חסר לי? הרבה דברים. אבל הכי חסר לי זה מישהו לחלוק איתו את העולם שלי.