בשבועיים האחרונים קיבלתי מספר הצעות מבחורים מבוגרים ממני, בני 28 + ..
התשובה שלי היתה זהה לכולם, וכמובן שהיתה שלילית...
בהתחלה זה העלה גיחוח, אחר כך כבר נהיה קצת מטריד, למה דווקא בחורים גדולים ?!
חשבתי- פער הגילאים משמעותי, אני חיילת, אני מרגישה ילדה. אין לי המון ניסיון בזוגיות.
הוא כבר בטח בשיגרה של עבודה ובית, כבר גבר בוגר, יש לו המון ניסיון שזה קצת גורם לי לחוסר ביטחון. הציפיות שלו זה קשר רציני רציני, מחפש אישה לחתונה לילדים O: הרצתי לעצמי סרטים בראש.
ומה לעזזל אני משדרת שמושך אלי בני 30?!
משם, שמתי לב שאני מתחברת במנטליות לחבר'ה גדולים יותר. למשל, אחת החברות הטובות שלי היא בת 30. הכרתי השבוע קצת יותר לעומק מישהי בת 27- מקסימה! היה קליק במידי! זה לא בכוונה, בכלל לא שמתי לב לזה עד השבוע.
חברה שלי אומרת שכניראה שאנחנו בוגרות יותר ושזה מתבטא בדברים האלה...
האמנם? אני בוגרת יותר?
ואולי בגלל זה בני 30 מוצאים בי עניין?!
ומה שאמרתי לגביהם... שיגרה של עבודה בית- זה מה שהייתי מצפה ממשוחררים(+פאן טיולים אהבה תחומי עניין.....). ניסיון בזוגיות לא צרייך לגרום לי חוסר ביטחון- אולי להפך, למה אני צריכה תמיד להרגיש שאני שולטת? שאני מכתיבה את הקצב? ממה אני מפחדת? למה אני מפחדת להרגיש פחות טובה? הבגידה הארורה, זה כמו כוויה שהשאירה סימנים...
מישהו שמחפש קשר רציני זה בעצם מה שאני הרי רוצה לא?
פתאום הסרטים שהרצתי לעצמי נראים מפחידים הרבה פחות. מזמינים הרבה יותר.

שבוע טוב בלוגרים יקרים.