שלוש נשימות ופוסט אחד

החבר הכי טוב שלי הוא הבן אדם הכי מדהים שאני מכירה

הוא מוסרי מאוד, והוא חושב תמיד על הכלל

הוא בן אדם דיי שמח למרות שהוא מדוכא מהצבא

הוא אדם חזק וכשיש לו מטרה הוא עושה הכל כדי להשיג אותה

הוא ילד טוב והוא בחור טוב

הוא מצחיק ויש לו שטויות כיפיות כאלה

אני אוהבת את החיוך והצחוק שלו

הוא נוהג זהיר

והוא אחראי בכללי...

אנחנו מסכימים על מלא נושאים, יותר מאלה שלא...

הוא חכם ויש לו ידע כללי מטורף

הוא אדם כנה 

ואני אוהבת להיות איתו,

הוא יודע עלי הכל! דברים שאף אחד אחר לא יודע עלי

ואני גם יודעת עליו.

כולם חושבים שהוא מאוהב בי

ורק אני יודעת שאני קצת אוהבת אותו

ואני דוחפת אותו לחזור לאקסית שלו- כדי שיהיה לו טוב.

למרות שדי ברור שהכי טוב יהיה לו איתי, לא כי אני מאוהבת בעצמי, אלא כי היא כבר פגעה בו...

אבל מחר זה קורה, הם חוזרים. אני רוצה שיהיה לו טוב! ולא ממש דחוף לי להיות איתו...

פשוט, סתם. זה בטח יצבוט בלב.

יש לי אהבה לא מוסברת אליו- ממש ממש אכפת לי ממנו, ואני נמשכת אליו. אבל סבבה לי גם ככה. בידידות הזו.

אני רוצה שיהיה לו טוב. אז למה אני לא לוקחת את האחריות על עצמי?

אני יודעת את התשובה. ואני מתביישת בעצמי.

אני מאחלת לו בהצלחה, הלוואי שהוא יהיה מאושר.

כי באמת שבת זוג זה כל מה שהוא צרייך.

אבל מגיע לו יותר טוב ממנה.