שלוש נשימות ופוסט אחד

נורא רציתי לפגוש את ידיד שלי היום, אני חושבת שלא נפגשנו שלושה שבועות-

האמת היא שזה בעיקר בגללי, או יותר נכון בגלל השירות שלי. ובשבת שעברה סתם ישנתי כל היום ולא רציתי לצאת מהמיטה. הוא לא התקשר. אז.. לא יצא..

קבענו שהערב נהיה ביחד לא משנה מה יש. סימסתי לו בערב והוא התקשר לומר שהוא וחברה שלו נוסעים לחברה שלה (שלמדה איתי..) ושאני אצטרף.

האמת היא שקצת התבאסתי, הן חמודות והכל.. אבל ..

בכל מיקרה, אמרתי לעצמי- מה זה משנה? אני באה כדי לפגוש אותו.

זו היתה הפעם הראשונה שאני רואה אותו עם החברה שלו מאז שהם חזרו. במהלך הערב הבנתי שזה מפריע לי יותר משחשבתי.

אני מרגישה שהיא תפסה את המקום שלי, אם היינו מבלים פעם את רוב השבת שלנו ביחד ועכשיו הוא איתה.. (הגיוני לגמרי)

אחרי שלושה שבועות שלא נפגשנו- במקום לשבת ביחד ולדבר על החיים נפגשתי איתו ואיתה.

ועכשיו אני מבינה שזהו זה. היא הצל שלו והמצב הזה כניראה קבוע מעכשיו. וכמו בפעם הקודמת, אנחנו כניראה נתרחק ואני מאבדת את החבר הכי טוב שלי.

מעבר לעצמי ולזה שהיה לי קשה לראות אותו מתנשק עם בחורה אחרת...

היה לי קשה לראות את היחס שלה כלפיו. זה ניראה שהיא לא מכבדת אותו מספיק..

"תביא לי" "תעשה לי".. הם התווכחו על שטויות והיא לא היתה מוכנה לוותר- והוא כזה חמוד מסיים את זה באיזו אמירה מצחיקה כדי להתחמק מהוויכוח בשקט. וזה נוח לה.. כשמשהו לא ניראה לה היא נותת לו איזו מכה בצחוק... זה ניראה לי דוחה ומגיע לו הרבה הרבה הרבה יותר מיזה!

טוב לו כי יש לו מישהו שאוהבת אותו. הוא הרי כל כך רצה את זה. והוא כל כך אהב אותה והיא שברה לו את הלב כשהיא נפרדה ממנו בפעם האחרונה.

הוא נשמע מאושר ואני לא אהרוס לו את זה בחיים.

אני מתוסכלת כי פספסתי אותו. הרכבת נסעה ללפלנד...

אני מרגישה שבאיזה שהו מקום אני גם צריכה לפנות את המקום שלי בחיים שלו כדי שהיא תתפוס אותו.

כשקראתי לו בכינוי שלנו ככה בלי לשים לב הרגשתי שעשיתי טעות ואני לא יודעת אם היא באמת החדירה בי מבט או שזה הדימיון שלי..

מצד שני- אני יודעת שזוגיות (במיוחד איתה..) היא לא תמיד דבר יציב.. וזוגות נפרדים וחוזרים.. אני מרגישה נורא שאני אפילו חושבת על זה!

אבל אני והוא תמיד נהיה בקשר המיוחד שלנו...

ואני בכלל לא בטוחה אם יהיה בנינו משהו כל החיים.

אני חושבת שזו האהבה הכי אמתית ופשוטה. מגיעה מהערכה אבסולוטית וכנה. והדדית.

אני רואה איך הוא מסתכל עלי בהערצה. וגם אני. כשהוא מחבק אותי הוא עוטף אותי ולא עוזב עד שזה כבר נהיה מביך...

זו אהבה גדולה שאפשר למתן אותה, אפשר לווסט אותה. אפשר להיות החברים הכי טובים ואפשר להיות זוג שמעצים אחד את השניה וההפך.

הייתי איתו כל הערב אבל אני מרגישה שאני מתגעגעת אליו. מה קורה פה?

אני חושבת שזה הדבר היחיד שאני מסתירה ממנו, אולי זה בעצם הדבר הכי חשוב.

אלה מחשבות שעוברות לי בראש ולעולם לא יאמרו.. וזה בסדר, נכון?

לכל אחד יש כאלה. כמו איזו פנטזיה מביכה.. כמו כישלון מביש.. וזה בסדר...