שלוש נשימות ופוסט אחד

עברתי היום בחנות חיות.

היה שם חתול קטנטן מתוק ועזוב שניראה כאילו מצאו אותו ברחוב ושמו עליו מחיר.. שיחקתי איתו וכשהלכתי ממנו הוא עקב אחרי במבט כזה ויכלתי להרגיש את חוסר האונים שלו, סגור בכלוב...

בכלוב אחר היו שני גורי כלבים ששיחקו במרץ

תוכים! המון המון תוכים! חלקם עפו ממקום למקום.. אבל הרוב פשוט ישבו והביטו כאילו בריק... בדיכאון. ניסיתי ליצור איתם איזו תקשורת מסוג כל שהו אבל הם פשוט בהוו באוויר... זה שובר לי את הלב. כל כך הרבה בעלי חיים מדוכאים. הם לא חולמים על בית חם, מתוך התא הקטן הזה הם חולמים על יערות לא נגמרים ועל שמיים בלי גבול. הם חולמים על מה שאולי בחיים לא יהיה להם...

בעלי חיים- כמו בני אדם זקוקים לאהבה, לשייכות, למגע... והזכות הבסיסית הזו של כל דבר שקיבל חיים פשוט נלקחה מהם...

לא יכלתי לעזוב והרגשתי שאני רוצה להעניק להם את האהבה שהם זקוקים לה.

ואז הקול ההגיוני שלי אומר לי - "היי את לא סופר-מן, תפסיקי לנסות להציל את כל העולם" 

אמא שלי ישרה אלי מבט עמוק ומבין ואמרה "לא פשוט להיות בשבי" .

או שהלב שלי רך מידי כמו שידוע לכל סובבי

או שהעולם באמת אכזר מידי...