החניכים שלי.. הם בעצם אוסף של נערים שהחיים שלהם הסתבכו מסיבות שבכלל לא קשורות אליהם.
החיים שלהם מובילים אותם למקומות שחורים. רובם חתולי רחוב
הם מתארגנים להם בחבורות כדי שיהיה להם גב, כי קשה בחוץ
העולם מפחיד
הקם להורגך השקם להורגו
ואני מבינה שכל מה שהם מראים הוא שקר, הוא סיפור כיסוי לזה שהם פגיעים ועירומים אל מול העולם הגדול הזה.
למשל חוסר האכפתיות.. האדישות..
וכדי לשרוד בעולם הזה הם חייבים להיות קשוחים. כי "מי הבן זונה שיזרים אותי?" (במילים שלהם כמובן..)
וזה קשה. זה קשה לשרוד בעולם הזה.
חניך שימי אימו ספורים ואבא שלו עזב מזמן..
איך הוא יכול ללמוד? איך הוא יכול להתרכז? לישון
וכל הזמן אני חושבת שהבנתי הכל על נער ואז אני מגלה עוד ועוד, וזה לא נגמר.
השפתיים שלהם כבר שחורות מסיגריות
אבל הם אוהבים את זה
זה מרגיע אותם, הם אומרים שזה פסק זמן מהכל
ואני מאמינה להם. אבל אני רוצה שהם ירגעו ממוזיקה, משיחה עם חבר, מציור, מספורט.
אני רוצה להיות ערה לכל מה שקורה איתם
אם אין להם מספיק בגדים
אם הם לא מצליחים לאכול כמו שצרייך
אם הם לא מצליחים בלימודים
והם המון, וזו אולי משימה בלתי אפשרית
אבל אני רוצה
אני רוצה לתת לכל אחד מהם חיבוק לפני השינה
ולחייך אליהם כשחשוך להם בפנים
ולכעוס עליהם כשהם יבחרו בדרך רעה
ולפדבק אותם כשהם יצליחו
לעזור להם בשיעורים ולהזכיר להם ללמוד למבחנים
ואני כל כך רוצה שהסבלנות שבי לא תיגמר (בקשה קשה..)
לטפל בהם כשהם חולים
ולתת להם את תשומת הלב שהם זקוקים לה...
אני רוצה לתת להם את מה שאני לא הייתי מסוגלת לגדול בלעדיו בילדות
אהבה של אמא
גבולות
אמונה בהם ובעתיד שלהם
אני רוצה להצליח להכנס להם ללב כמו שהם נכנסו ללב שלי
והלוואי שנקבל את כל הכסף לביגוד שביקשתי בשבילם... הלוואי... בבקשה...
לילה טוב.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
