9 חודשים, כך נראה, עברו מאז שכתבתי כאן, ובלי ספק התעצבתי רבות מאז הפעם האחרונה. אירועים עצמם חשובים פחות לדעתי מן התובנות אשר הולידו, תובנות שמתאגדות לדרך מחשבה כמעיינות אשר יוצרים נהר. יש לציין אולי 3 מקורות מרכזיים מהם שאבתי מידע; קורס בפסיכוביולוגיה של סטנפורד, וקורסים במדעי המוח ובהיסטוריה עולמית של האוניברסיטה העברית. חלק מהמידע החדש הגיע לכדי תהליך של סינתזה, תהליך שלדעתי כעת חשוב יותר מן הידיעה עצמה.
שמתי לב לתבנית בדרך המחשבה האנושית הבסיסית (ואפשר שזה המשך של רעיון ההפשטה והאופטימיזציה); בני אדם מחפשים מיסודם סדר בכל דבר בו תוכל לגעת מחשבתם. הדבר די הגיוני, שכן אחרי הכל ההסתגלות, ועל כן סיכויי ההשרדות והרביה, עומדים על הבנה של מערכות החוקים בסביבה הספציפית בה "נפל" האדם (בין אם חברתיות, כלכליות וכו'). האדם בהגיעו למאגר אינפורמציה חדש (המונח אינפורמציה הוא כללי למדי, למשל מידע גאוגרפי - התמצאות במרחב, ניתוח אנליטי של רעיונות מורכבים ועוד) מנסה לקטלג את המידע לקטגוריות, כלומר לנסות להמיר את מירב התוכן הרלוונטי ל"שפה" שהאדם יודע להתמודד איתה מחשבתית. לאחר הקטלוג הראשוני מגיע אלגוריתם הניתוח והלמידה של התוכן. האדם מטבעו חולה סדר ומנסה להביא את כלל הדברים הנתפשים ברוחו לכדי סדר אנליטי/מדומיין כלשהו. (זאת אולי המדרגה המורכבת של ההפשטה, וביתר דיוק היטל האינפורמציה האובייקטיבית אותה האדם לא יכול לתפוש במלואה ואף לא לעבד לעולם המושגים האנושי הסובייקטיבי, בתוכו האדם יכול לתמרן את היטלי המושגים. הערת שוליים לנושא זה - קיום מציאות אובייקטיבית כגרעין הקיום, ושכבה סובייקטיבית של התפישה, למשל לכל האנשים יש מושג לצבע האדום, אבל יכול סביר שהאדום שלי "אדמדם" יותר/שונה משל מישהו אחר). תהליך ניתוח המידע איננו "טהור" ונעלה כפי שחשבו פילוסופים רבים לאורך ההיסטוריה. השכל הישר הוא עקום לחלוטין, זאת, שוב, בשל תהליכים אבולוציונים שכן האדם עוצב לחיי לקטים-ציידים מלפני 40 אלף שנה ולא לתרבויות ומתמטיקה ("אינטליגנציה אקולוגית" כך כינה זאת סטיבן פינקר). תכונה נוספת של ההומו-ספיינס היא להביא את האופטימיזציה לחיי המעשה. כך דתות, שיטות כלכליות, פוליטיות, חברתיות ועוד גוזרות מהתיאוריה את חיי המעשה. הביולוגיה שולטת באופן מלא בחיי המעשה של ממלכת החי, אך רק באופן חלקי בחייו של ההומו-ספיינס אשר מסוגל להמציא לעצמו סדר לחיות על פיו.
מה צריך לעשות בעתיד? מה כדאי לעשות עם היכולות שלי? מה נכון? נראה לפעמים כי המאבק בדרך לתשובות לשאלות האלה הוא המניע את גלגלי הסדר. האדם מנסה להנדס מערכות חברתיות, כלכליות, אידיאולוגיות על מנת להפוך אנשים לשבעי רצון, ליעילים, למתואמים. בקורס מדעי המוח למדתי כי המוח האנושי מייצר ללא הרף ציפיות קצרות טווח לגבי העתיד ומשווה בינן לבין המציאות שהתגשמה, וכך למשל אנחנו מסוגלים להושיט יד ולאחוז בדבר מה. בקורס ההיסטוריה אוזכר כי לפי מחקרים פסיכולוגים מידת האושר היא כנראה התואם בין הציפיות האנושיות להגשמתן, ועל כן ניתן להיות עני ומאושר - אם הציפיות תואמות את המציאות, או עשיר ומדוכא. האסכולה הפסיכוביולוגית הציעה את האושר כגורם מוטיבציה ביולוגי לביצוע תהליכים החיוניים בסופו של דבר להשרדות ורביה.
במהלך הקורס בהיסטוריה, בהיסטוריה של הדתות, המרצה הביא דוגמא ופירט לגבי הבודהיזם. עד כה היתה לי אסוציאציה של סוגדי פסלונים הודים שמתעטפים בבדים צבעוניים ומבצעים פולחנים דתיים משונים. אמנם הסתבר לי שהבסיס התיאורתי של הדת הוא פילוסופי במהותו, ולמעשה כמעט זהה לאסכולה הצינית והסטואית של יוון העתיקה. בעוד שאינני מחפש להגדיר את עצמי בתור בודהיסטי, ציני או סטואי, דרכי המחשבה הדומים למדי שלהם דומים בחלקם לדרך המחשבה שכבר פותחה אצלי. בתור אדם שיטתי, אני די פוסל את השיטתיות של שלושתן (בעיקר את המנהגים, "הגזירה לחיי המעשה") אך מנסה לברר ולצבור עוד מידע עליהן. בעוד שהמפעל של האסכולות האלה דומה למדי למפעלי שלי, אני מחפש אי אילו טריקים (רעיונות) בהם אוכל להיעזר. האמונה הבסיסית שלי שאין איזו שיטה חיצונית ממנה אני צריך לגזור את חיי המעשה העתידיים שלי. להפך, בעוד שרבים מנסים למצוא "מהו הדבר, הפונקציונל, שאותו מבצע האדם/החברה ואיך ניתן לבצע אותו יותר טוב?", ובעצם לעשות גם לו אופטימיזציה, דעתי שלי היא גזירה אחורה - האדם כבר עושה את אשר אמור הוא לעשות. כל המחקר איננו בשביל למצוא נמל, אחרת אנשי האוניה יגוועו, אלא להשלים עם המציאות. חזרה קצרה לבודהיזם - העניין שלי בנושא הוא כנראה בשל הספק והמודעות העצמית - אותם אני מקדש, אשר מהווים גם כן אבן פינה בפילוסופיה הזאת. כמו כן שמתי לב להתעסקות ב"עצמי" אשר בשינוי קיים מצד אחד, ואיננו קיים מצד שני. אוכל לקשר זאת למדרשתו החינוכית של רוסו - האתיקה השלילית (על משקל החינוך השלילי) - האדם, אני, עוד צומת ברשת החברתית מסביב, ולמעשה גם בלעדי הרשת תתקיים. אם באפשרותנו לעשות דבר מה שירע את מצב האנשים סביב, עדיף כבר לא לעשות דבר, כלומר התערבות מועטה אך בעלת אופי חיובי עדיפה על התערבות רבה בעלת שני מיני האופי. את הקונספט הזה יש לשלב עם רוצונו הביולוגי של ההומו-ספיאנס להשיג את צרכיו הפיסיים והחברתיים (מה שסותם אפשרות תיאורתית של לא להתערב כלל, אמנם יש לעשות זאת בדרך הנכונה.).
מצחיק אותי למדי שלאור הטבע האובססיבי של האדם לסדר, עצתו המזוככת ביותר היא שבשביל להגיע לשלווה, להרמוניה, לנירוונה, לאושר - האדם צריך להשלים עם האי-סדר, להשקות את צמאונו וצפייתו לסדר עם כאוס ושינוי מתמיד - ולדעת לעכל זאת, בלי קלקולי קיבה (אם להמשיך את ההקבלה).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
