פרק 24- "קנאה"חלק א'

קמתי בבוקר מוקדם מהרגיל ליום חדש והחלטתי לקחת את עצמי בידיים,להתחיל לעבוד,לא להיות תלויה בהורים,אתם יודעים,אני רוצה לעבוד..

התחלתי להתארגן ובדרך הסתכלתי בחלון לראות אם אופק התעורר ראיתי שלא,התארגנתי לבית ספר במהירות כמעט שוכחת לקחת את הפלאפון שלי,עברתי בחדר של נועם רואה גם אותו ישן וירדתי למטה אומרת להורים "בוקר טוב" שתיתי שוקו "ביי" אמרתי להם שוב נושקת להם בלחי ויוצאת מתחילה ללכת לבית הספר,בדרך חשבתי מה אני יכולה לעבוד והחלטתי על בייביסיטר שלחתי הודעה לאימא "תגידי לאבא ולחברות שלך אני מתחילה לעבוד כבייביסיטר 20 שקל לשעה" "טוב חמודה" קבלתי בחזרה הודעה אחרי דקה "את כל כך יפה היום" קבלתי הודעה,בדקתי מה המספר איך ראיתי שזה ממספר חסוי,התחלתי טיפה לפחד אבל עזבתי את זה בשקט,שעמם לי בדרך אז הוצאתי את האוזניות והתחלתי להתמכר למוזיקה.

הגעתי לבית הספר,מסתכלת בשעון ורואה 7:20 "ממש מוקדם" חשבתי בפליאה תמיד אני מגיעה לבית בפר ב 7:45 הלכתי לכיתה מתיישבת במקום שלי,מוציא את האוזניות מהתיק,הן תמיד שם,והפעלתי את המוזיקה,מקשיבה לשיר ומסתכלת על נקודה לא ברורה הקיר

קם בבוקר ניב עם מטרה מאוד ברורה,הוא התארגן ורד למטה הוריו ישבו בסלון קוראים עיתון "בוקר טוב" אמרו לו "בוקר.." ענה, הוא בכלל לא תפוס של בוקר, הוא אכל בהנאה קורנפלקס עם חלב וחיטת בכיסו למשמע צלצול הטלפון "אה גבר?!" שאל את לידור  "אני למטה" אמר לו מהצד השני" "אני בא" ענה והשיחה נותקה "זזתי" אמר להוריו ויצא מבית "גבר?,מקורה?" שאל את לידור "הכול טוב אחי מה איתך?" שאל בחזרה "רגיל" אמר ניב והתחילו ללכת לכיוון בית הספר "תק.." בא להגיד ניב אך שיחת טלפון קטע את דבריו "מאמי" אמר לידור  לפלאפון "תחכו לי,אני מאחורה" אמרה דנה ללידור בטלפון "טוב" ענה והשיחה נותקה, והם נעצרו מחכים לה "היי" אמרה דנה והביא ללידור נשיקה בפה ולאחר מכן היא באה עליי,מסתכלת עליי לשנייה ואז מתקרבת להביא לי נשיקה "אני מצטער בסדר?!" אמר בייאוש "לא לי אתה צריך להגיד את זה" אמרה,חייך קטן יצא משפתיו ואז היא ונתנה לו חיבוק שנמשך כמה שניות "אהמ" נשמע שיעול מזויף מהצד "אחח מתה עלייך" אמרה דנה ללידור ושוב נשקה אותו בפה והם התחילו להתקדם לבית ספר בפעם השנייה היום..

"בוקר" אמר נועם שגמר להתארגן,אוכל קורנפלקס "איפה דניאל?" שאל  "הלכה" אמרה אמא  "מוקדם מוזר" מלמל נועם "ביי" צעק "רוצה שאני אקח אותך?"שאל אותו אבא לפני שיצא "לא זה בסדר" ענה נועם  "טוב" ענה ונועם יצא מהבית,מחכה לאופק ואפיק שיצאו "אני בחוץ" סימס לאפיק "באים" סימס  בחזרה ,אחרי שתי שניות דלת ביתם נפתחה "היי" אמרו לי  "היי" אמר ונתן חיבוק גברי לכל אחד "איפה דניאל?" שאל אופק "קמה מוקדם" אמר נועם בסוג של הלם "אהה" ענו שניהם "טוב גם אני מספיק"נועם אמר בגיחוך ובתגובה הם צחקו והתחילו לדבר על המשחק שהיה אתמול בלילה.

לאט לאט הם הגיעו לשערי בית הספר "יאלהה ביי" אמר אופק שראה את עידן "ביי" עניו לו שניהם והתקדמנו לשכבה..

-נקודת מבט של אופק-

"אחי לא רואים אותך,לא שומעים אותך,מה איתך?" שאל אותי עידן "מה למה?" שאלתי "מה למה?" חזר אחרי והתקדמנו לכיוון המחששה "פעם הינו יוצאים למעודנים אתה יודע לשתות בחורות"" עכשיו כלום "כבר אין לי חשק" אמרתי "לאופק,אופק שאני מכרי אין חשק?!" שאל בפליאה "כנראה" אמרתי והתיישבנו על אחד הסלעים "עידן הוציא סיגריה מהתיק ומצית,הדליק את הסיגריה ולוקח שחטאה ארוכה "אחח,ככה צריך לפתוח את הבוקר" אמר מוציא את העשן,"קח" אמר מביא לי את הסיגריה "אתה יודע שאני לא נוגע החרא הזה" אמרתי בתקיפות ,תאמינו או לא אבל אופק זה שכולם פוחדים ממנו,זה שנחשב עבריין,הוא לא מי שאתם חושבים-טוב אולי קצת כן.., "אוקיי" אמר מרים את ידיו "אחרי כמה דקות הצטרפו עוד אנשים,עידן גמר את הסיגריה,מכניס מסטיק לפה והתחלנו להתקדם למבנה בגלל ששמענו צלצול...

-חזרה לנקודת המבט של דניאל-

הרגשתי שמישהו נוגע לי בכתף ונבהלתי,יצאתי מהבועה שהייתי באה וחזרתי למציאות,רואה איך כל הכיתה התמלאה,ראיתי מעליי את דנה "היי,איך את?" שאלה "בסדר למה?" שאלתי "סתם" אמרה ואחרי שנייה המורה נכנסה לכיתה "טוב כולם מחליפים מקומות שוב" אמרה,חלק שמחו וחלק לא,כולנו עמדנו ליד הלוח והמורה החלה לקראו לכל אחד למקמו החדש "אתן לא חושבות שאני אתן לכן לשבת ביחד אחרי הפטפטת שלכם" אמרה,ישר אני ודנה הדקנו את אחיזתנו אחת בשנייה "דנה את פה ליד ניב" אמרה והצביעה על מקום ישיבתם החדש "נפרדתי מדנה והיא הלכה טיפה מחייכת לשבת ליד ניב "לידור אתה ליד מורן" אמרה והצביעה על מקום ישיבתם "דניאל את ליד איתי" אמרה ושמה אותי שולחן מאחורי דנה,שמחתי אך ידעתי בוודאות המורה קצת קוקו "אופק אתה טום יושבים כאו" אמרה והצביעה על השולח לצידי "יותם אתה ליד שני" אמרה והצביעה על מקומם שממש לפני לידור וככה זה נמשך עד סוף השיעור,כשהצלצול הגיעה המורה אמרה "תלמידים יש לי הודעה,אנחנו יודעים שהאודישנים למגמות התבטלו אבל אחל ממחר יהיו תאריכים לאודישנים,היערכו בהתאם" סימה את דבריה ויצא מהכיתה

שיערו הבאה היה ספרות אז נשארנו במקומות מחכים למורה שתבוא "איזה כיף" חיבקתי חזק את איתי "חח למה?" שאל מחזיר לי חיבוק "כי אני יושבת לידך" אמרתי מהדקת את החיבוק "התגעגעתי" הוספתי "גם אני" אמר

המורה לספרות נכנסה לכיתה ואמרה "השיעור הבאה מבוטל,יש לכם שיעור חופשי" והתחילה ללמד מנסה לקחת כל שנייה שניתן לה..

-הגיע הצלצול-וכולם יצאו מהכיתה כאילו ישבו 20 שנה בכלא היום הם משתחררים,יצאנו והתחלנו לכת לכיוון הדשא, אני ודנה ישבנו על הספסל מניחות את התיק לידנו והבנים התיישבו על הדשא וזרקו את התיקים שלהם –איפה שרק בא להם "אנחנו חייבות בנות שיסתובבו איתנו" אמרתי לדנה "בדיוק חשבתי על זה" אמרה לי והסתכלנו אחת על השנייה המחייכות "מה אנחנו לא מספיקים לכם?"שאל לידור "כן,אבל עדיין מה אתם רוצים שנתחיל לדבר איתכם על בגדים ואיפור?" שאלה דנה "כן" אמרו באומץ "אוקי" אמרנו אני ודנה היחד מסתכלות אחת על השנייה ודנה קרצה לי ואני קרצתי לה בחזרה בלי שהבנים יראו "ואי דנה את לא מאמינה איזה חולצה מעלפת קניתי אתמול" אמרתי לה בהתרגשות "יא מה?" שאלה בצפייה "זה מין שמלה כזו פרחונית אבל לא מוגזם צמודה על הגוף עם חגורה שחורה" אמרתי לה בהתרגשות "יאא את מלווה לי" אמרה "ברור" צעקתי בהתרגשות

"אהה תקשיבי נכון החתיך הזה מ יב' " אמרה "זה עם החולצה?" שאלתי "כן,את לא מבינה מה היה לי איתו לפני כמה ימים" "מה?" שאלתי "ואו ואו ואו אוקי הבנו אתן צריכות בנות," אמר טום עם פרצוף מתוסכל ושהסתכלנו על כל שאר הבנים ראינו פרצופים דומים לשלו וישר העלו חיוכים לפנינו איתנו לא מתווכחים "מה כל כך קשה להבין על מה אנחנו מדברות?" דנה שאלה "לא,בכלל לא, אנחנו מבנים כל מילה זה עם העיניים וזה עם השער,מחר אני הלך להגיד להם שדברתם עליהם,אהה ודנה את שלי תזכרי" אמר לידור בציניות,אני ודנה קרצנו וחייכנו חיוך מרוצה אחת לשנייה "אחח מתה עלייך" אמרה לו דנה וקפצה עליו,מסכן עוד שנייה הוא השבר את ראש חשבתי שישבתי בספסל מסתכלת עליהם כמו סתומה "מה את בוהה בואי שבי" אמר איתי מסמן לי לשבת על הדשא לידו "פחח נראה לך שאני אשב על הדשא הזה" אמרתי בגועל "בואי כבר פרנססה שלי" משך אותי אליו,בתגובה חיבקתי אותה חיבוק גדול ונתתי לו נשיקה ארוכה בלחי,"מתה עלייך" אמרתי כבדרך אגב "אני צריך לענות?" אמר לי מהדק את החיבוק וככה ישבתי עליו בין זרועותיו "מה עם נועה?" שאלתי אותו "מה איתה?" שאל בחזרה "היא מסתדרת יש לה פה חברים?,אולי שתהיה איתנו?" שאלתי ספק אמרתי לו "אני אגיד לה לדבר איתך" אמר ושוב הדק את חיבוקו...

-נקודת מבט של ניב-

מזה,מה היא יושבת עליו?!,מה הוא חבר שלה,אני לא מבין אותה.. התעצבנתי כאשר ראיתי את מה שקרא לפני כמה דקות בין דניאל לאיתי.

הצלצול נשמע ודנה אמרה "ואי יש לנו עם המורה הרשע הזה,קדימה הוא שונא שמאחרים" ואז טום,דנה,דניאל-שקמה ממנו- ואיתי קמנו במהירות ולקחו את התיק אמרו ביי לכולם והלכו מהר לכיוון הכיתות,נשארו רק אני היא ולידור, "אהה מזל שנזכרתי אני צריך להגיד לדנה משהו" אמר לידור והלך אחרי דנה "דניאל אני צריך לדבר איתך" אמרתי לדניאל "אני לא רוצה לדבר איתך" אמרה לי "בבקשה תקשיבי לי אני חייב להסביר" התחננתי "לא מעניין אותי"

"לא מעניין אותי" עניתי לו מתקדמת לכיוון המעבדות "נו חכי רגע" אמר לי ותופס לי את היד "תעזוב אותה" שמעתי את יותם אומר "למה מי אתה בכלל?!?"התחיל להתעצבן ניב "מישהו שאתה לא" ענה לו בכעס "תקשיב לי טוב חתיכת.." אמר ניב "חתיכת מה??" התעצבן יותם והתחיל להתקדם לעבר ניב "יותם בוא הולכים" אמרתי תופסת את יותם והתחלנו ללכת לכיוון המעבדות בפעם השנייה,אני ויותם הלכנו ביחד,יותם הסתובב אחורה ועשה פרצוף ליניב ואני התעלמתי.

הסוףף

אהה העלתיי פרקקקקק

החלטתי לעלות את הפרק בשני חלקים

אני ממש ממש מודה לכם על שנשארתם נאמנים!

אזז אל תשכחו שזה הפרק המשוחזר נשאר לי לכתוב את החלק השני

ואז אני יתחיל בכתיבת פרק חדשש :]

אממ תגובות ^.^

-אהה אם יש שגיאות ממש ממש סליחהה-

אוהבת 3>