האבטלה ותנאי המחייה הקשים ברצועת עזה אינם מונעים מאוכלוסיית הצעירים המשכילה להתחתן, על אף שהדבר מטיל עליהם עול נוסף ומגדיל את חובותיהם. הבחורות הצעירות דואגות להיראות היטב ביום שמחתן ומשקיעות כ-700 דולר עבור סלון הכלות ולא פחות מ-400 דולר עבור שמלת כלה מהודרת. בכל ההוצאות הללו נושא החתן המיועד.
גם המוהר שאמור לשלם החתן למשפחת הכלה התייקר בשנים האחרונות, במיוחד אם הכלה היא אקדמאית או עובדת מדינה. המוהר הממוצע מסתכם בכ-4,000 דולר, ובמקרים רבים הוא יקר יותר. לכן, רבים נמנעים מלהתחתן וממתינים לימים טובים יותר. כמובן, שחצי האשמה מופנים כלפי ישראל והסגר שהיא מטילה על הרצועה, שכן הוא זה שהביא, לטענת תושבי המקום, להתייקרות של עלויות טקסי הנישואין וההוצאות הכרוכות בחיים שאחרי החתונה, כגון מגורים.
נשיא בית הדין השרעי האסלאמי בח'אן יונס שברצועת עזה דווקא מעיד על-כך שהשנה נרשמו יותר זוגות לנישואין מאשר בשנה שעברה.
על-פי סטטיסטיקות מהרצועה, 65 אלף נשים מעל גיל 25 אינן נשואות, בנוסף ל-25 אלף נשים גרושות. אנשי דת תולים את המספר הגדול של רווקות ברצועה באבות של נשים אלו. בדרך-כלל, הם חוששים כי קרקעות שברשות המשפחה יעברו לבעלות החתן. אנשי הדת רוטנים על-כך וקוראים להם להתייחס לבן-אדם ולהליכותיו ולא לרכושו ולעושרו. בעקבות כך, פעמים רבות הכסף נשאר בתוך המשפחה והזוגות הנישאים הם בני משפחה קרובים.
