בשבוע הקרוב אעלה ידיעות העוסקות בסוריה, במגוון רחב של תחומים: פוליטיקה, כלכלה, חברה, תרבות ועוד. במידה שהתגובות לפרויקט זה תהיינה חיוביות, אמשיך בפרויקטים נוספים בשבועות הקרובים, תחילה על מדינות, ואולי מאוחר יותר גם על תופעות מרתקות הקשורות למזרח התיכון.
והיום (14.11) על האבטלה בסוריה. דומה, כי בעיית האבטלה בקרב צעירים הולכת ומחריפה, בעיקר בשל מיעוט אפשרויות התעסוקה, דרישות הקבלה הגבוהות במגזר הפרטי ותנאי הסף "המקפחים", כפי שחלק מגדירים אותם, במגזר הציבורי.
על-פי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסוריה, 81% מהאקדמאים בסוריה נאלצים להמתין 4 שנים בממוצע מרגע סיום לימודיהם ועד שהם מתקבלים לעבודה ראשונה.
מומחים בתחום הכלכלה טוענים, כי המדינה קולטת בין 30% ל-40% מתוך 250 אלף בוגרים, בעוד היתר פונים למגזר הפרטי הסובל מאפשרויות תעסוקה מוגבלות ביותר.
אחת הבעיות היא גידול האוכלוסין המהיר. מדו"ח של "הרשות לתכנון ממלכתי", שהתפרסם ביולי 2010, עולה כי בין השנים 1991 עד 2008 מספר התושבים צמח ב-50%, בעוד שיעור העובדים נמצא במגמת ירידה. על-פי הדו"ח, בשנת 2001 30.8% מסך כל העובדים היו בגילאים 24-15. ב-2008 שיעורם ירד ל-20.4%.
לִמא, בוגרת החוג לתקשורת באחת האוניברסיטאות בסוריה, מתארת את המצב: "כאשר נכנסנו לאוניברסיטה, קיווינו שנמצא עבודה בתום הלימודים, אולם התאכזבנו כשגילינו שההכשרה האקדמית שלנו לא מספיקה כדי להשיג עבודה. בנוסף, לרובנו אין קשרים אשר הפכו לדבר הכרחי למציאת עבודה כלשהי". היא מוסיפה: "המגזר הפרטי לא מרחם, ונדרש ממך לעבוד 12 שעות בתמורה לשכר נמוך ויחס מחפיר".
עוד עולה מהנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי 84% מהגברים עובדים ללא חוזה, בניגוד ל-42.7% אצל הנשים. שכבת הצעירים בסוריה מצפה מהמדינה שתדאג ליצירת מקומות עבודה, אך האפשרויות העומדות בפניהם אינן רבות והעתיד בהחלט לא נראה ורוד יותר.
