זה היה אבא . לנשיקת לילה טוב .

אחרי שבועיים באמת מעייפים של סידורים ושינה על מזרונים בסלון , כשניתקו אותי מהמחשב

והטלוויזיה , בקיצור מכל העולם , אאני מתחילה להשתגע .

כל יום שעובר אני נפגשת יותר עם לירון וסתיו . הן מתקשות לעכל את הבשורה .

מחר אני עוזבת . כןכן , כבר ראינו את הבית . פעמיים . [אני 2] .

טוב , אני לא יכולה להתלונן על בית עם ג'קוזי באמצע הגינה , שהאנשים

שגרו בו קודם לכן ולמכרו לנו אותו החליטו לעשות צעד נועז .

יש חצר גדולה , וכבר בחרתי לי את החדר שלי .

בסוף הקומה ה- 2 בסוף המסדרון הרחב , חדר גדול ויפה .

עוד אין בו כלום . היום כבר המשאיות החלו לשאת את הדברים שלנו

לבית החדש בחיפה .

כשאני בחדר החדש , אני מריחה ריח אחר , שאצטרך להסתגל אליו .

להביט מהחלון על השמיים והעננים הלבנים , דמויי צמר גפן רך , משהו מתוק .

כבר התחלתי לעצב את הדר לפי איך אני רוצה , ואמא קנתה לי וליסמין רהיטים חדשים ה כ ל

חוץ מהמחשב .

כרגע אני כותבת ביומן , באיזו פינה ברחוב , גן שעשועים לילדים קטנים , נפרדת מהמקום .

אני רוצה ולא רוצה ללכת .

וגם המצב החדש מתוח מאוד בבית , יסמין הולכתת לניתוח .

הייתי ביום ההתרמות , והכל , פשוט מפחיד .

היא מפחדת ובוכה המון לעיתים קרובות מאוד ,

ולפעמים אני שומעת את ההורים שלי מדברים עליה .

ביום שלישי הבא ייתבצע הניתוח הגדול לו אנחנו מחכים , להסרת הגידול .

ניהייתי קצת מופנמת מהסיפור הזה של יסמין .

וזהו, זה הכל .

            ***

חיבוק גדול לסתיו , אותו אחד גם ללירון .

בכי , דמעות . קושי רבב .

"אני לא מאמינה שאת עוזבת .." מלמלה סתיו בבכי ,

ולירון רק שתקה וחיבקה אותי חיבוק אמיתי , וארוך .

"אנחנו נוסעים," הכריזה אמא וסיימה את המפגש המרגש .

"ביי בנות , אני אוהבת אתכן" אמרתי ובכיתי ונכנסתי למכונית ונופפתי להן לשלום .

"לא נורא , עוד תספיקו להפגש הרבה בחופשים , " ניחמה אותם אמא וטפחה על שכמן .

"ביי" אמרו בשקט .

בערך שעתיים , של מוסיקה באייפוד .

קצת אוכל , מים ולהביט דרך החלון בנוף .

"הגענו!" הכריז אבא ויצא מן המכונית .

אני התעוררתי לאט , פוקחת עין אחר עין ומתאקלמת למציאות .

יצאתי לרחוב החדש , לקחתי את המזוודה שלי .

המשאיות כבר התחילו לפרוק את הכל .

כל החדר החדש שכבר הספקנו לקנות היה במקומו .

המיטה וחצי מהקטיפה היפה הונחה באמצע החדר ,

וגם פלזמה מולה .

מדפים ריבועיים יפים נכנסים אחד בשני בכוונה , חלון בלגי

שולחן , ארון גדול , כלוב לפפר .

פפר , שייללה בבכי ולא ידעה היכן היא , ריחרחה בשקט את כלובה ונכנסה אליו .

"איפה המחשב ?" שאלתי את ההורים , "עוד לא התקינו לך . יש עוד חדרים בבית!" אמרה אמא ועברה

לפיקוד על המטבח .

מעניין איפה הבית ספר .. חשבתי .

מש היום היה מעצבן וקשה לישון .

גם כשהאח הגדול ברקע , לא הצלחתי להירדם .

ויסמין המסכנה שבוכה , מה עובר עליי .

למחרת , כבר הייתי צריכה ללכת לבית הספר .

לא היו בעיות עם השעות כי זה היה אותה שעה .

לבשתי חולצה וסווצ'ר רגילים וטייץ, כי עוד לא הדפסנו של בית הספר החדש.

אכלתי ביצת עין עם סלט וגבינה , סידרתי את השיער ,

צחצחתי שיניים התאפרתי ונכנסנו למכונית .

יסמין התרגשהנ וחפרה בללי העין הרע .

כעבור 5 דק' אבא הוריד את יסמין ליווה אותה ,

וכעבור רבע שעה הוא הוריד אותי .

"ביי מתוקה יום טוב אם את צריכה אותי תתקשרי" , "תודה אבא" אמרתי .

פסעתי בשקט .

נכנסתי לבית הספרר החדש .

בכלל לא דומה לקודם .

נכנסתי למזכירות , "שלום , אני נטע . אממ.. אני תלמידה חדשה . עברתי מתל אביב.."

"זה בסדר . בואי איתי ." קטעה אותי אחת המורות כניראה ,

ולקחה אותי .

התבוננתי  במסדרונות הגדולים , בילדים החדשים , בהכל .

עלינו במדרגות גדולות והגענו לשיכבת כיתות ח' .

"את יצאת ב.. ח'8!" אמרה המורה והפנתה אותי לכיתה .

כל הלדים במסדרון הסתכלו בי וריכלו .

השפלתי את העיניים ורציתי רק לברוח מהמצב הזה .

"שלום!" קראה המורה המוזרה שליוותה אותי בפני המחנכת החדשה והכיתה הגדולה ,

ואני חייכתי בנבוכות .

"זו היא ..." הסתכלה עליי המורה בשאלה , "נטע," אמרתי בשקט .

בקול דק . ילדים התחילו לרכל .

"שקט! תקבלו אותה יפה שמעתם?!" אמרה המורה ,

"תודה אני אסתדר מכאן לבד." אמרה המחנכת למורה והיא עזבה את הכיתה בחיוך .

עמדתי ליד הלוח והמורה , באי נוחות .

"אז,נטע" אמרה המורה , "רוצה לספר לנו משהו?" שאלה .

"אממ , באתי מתל אביב .. ואני חדשה כאן מאתמול ." אמרתי וחייכתי בנבוכות ,

שהתעצמה מרגע לרגע .

לפתע בן אחד שרק לי יעני , איזה כוסית" וכאלה .

"ש-קט!" צעקה המורה , "נתונה לה זכות הדיבור!" אמרה .

אני כמעט צחקתי אבל לבסוף החזקתי מעמד ואת עצמי .

"אווקי נטע , את תתאקמלי בקלות . אנחנו נעזור ך בכל דבר שתצטרכי .

ליד מי תרצי לשבת ?" פנתה אליי , "לא יודעת.." אמרתי בוחנת את הכיתה ,

"טוב . שבי ליד נועה" הכריזה ואני התיישבתי איפה שהיא הצביעה לי .

משום מה היה נראה לי שנועה ואני נתחבר .

נועה = ילדה רזה , גבוהה , שיער חום עם פוני לצד , יפה כזאת .

התיישבתי .

כולם הביטו בי .

זיהיתי שם כבר כמה בנים לוהטיםם , (:

"היי נטע , אני נועה"אמרה בחיוך , "היי נועה" אמרתי .

"נוכל להיפגש אם תרצי" אמרה  "בטח!" חייכתי .

השיעורים עברו עליי בהתרגשות גדולה ופרפרים בבטן , והגיעה

ההפסקה .

זיהיתי כבר מי "חננות" כביכול , ומי לא .

כמה בנות פאקצות עם ציצי גדול , שלפי הנראה "נחשבות מקובלות" ,

בשם הדר שחר ושיר ניגשו אליי ואמרו "היי נטע, כאילו, נראלנו שאת חמודה ,

רוצה להסתובב איתנו ? " אמרו בלעיסת מסטיק , "בטח" אמרתי והסתובבתי איתם .

לאחר הלימודים הבנים נשארו והתקרבו אליי .

הם היו חתיכים מאוד .

"בואי אני אעזור לך , אני מתן , זה תומר ואסף." אמר,

"בואי לגן אלון היום בערב , אנחנו המקובלים מיד נפגשים שם . מעשנת ?"

שאל, "לא!" עניתי מהר , "הא . חח , חמודה . טוב , את מוזמנת את באה?"

שאל , "אממ כן ." אמרתי מבלי לדעת איפה זה בכללל , "גיב מי יור סלולר נאמבר"

אמר מתן , והחלפנו מספרי טלפון .

"איזה זין , אחי" אמר מתן לתומר , "עומד לי בגללה" אמר .

אני אמרתי כזה , "אווקי אני הולכת " "חח טוב" אמרו הבנים ויצאו .

לאחר חודש- חודשיים הבנתי הכל . מי ביחד , איזה קבוצות , מי חנון ומי מקובל .

נהייתי מאוד מקובלת . יותר ממה שהייתי בבית הספר הקודם . מסתבר , שממתן תומר ואסף הם הבנים הכי נחשבים בשכבה,

וגם עוד כמה מכיתות אחרות .

התאקמלתי יפה , ונהיו לי חברות וגם שפוטות , לצערי . באמת , פשוט נורא לראות את הבנות האלה .

אבל התרגלתי , ואני כבר יוצאת בימי שישי לגן אלון , בסוף הרחוב שלי .

"מתן דלוק עלייך" נועה מספרת . חח למה נראלה ?

הפאקצות מרכלות עליי מאחורי הגב אבל מצד שני אומרות שאני החיים שלהן,

בפייסבוק . אילו צבועות .

נהייתי חברה מאוד טובה של נועה שהיא גם מקובלת במקרה , טל , שני , קנדרה ועומר .

הניתוח של יסמין אחותי נדחה , והוא מחר .

איזה מתח בבית .

"מתן אוהב אותך" הבבנות חופרות לי באוזן ובאייסי , "מתן רודף שמלות."

אני מיד עונה להן בלי להניד עפעף .

"עוד מעט העיניינים יתחילו להתחמם קצת.." , "שתקי" אני צוחקת עם הבנות .

                            ***

יסמין הורדמה כבר . אנחנו לא מורשים להכנס לחדר בו ייתבצע הניתוח הגדול .

אני כולי רועדת .

אסמסים שוטפים מהבנות של"אנחנו איתך" כוו' .

אני מסננת מצדי את כולם , כי אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה להמשיך לכתוב תודות .

אני כועסת , על הכל , על העולם , על אבא ואמא , על ה' . למה דווקא היא ?!

אולי אני אחת שלא מחצינה רגשות אבל די , כמה אפשר ?!

זה כלכך קשה לי . בכיתי ואמא חיבקה אותי .

אבא נכנס לדבר עם הרופאים לפני שהניתוח מתחיל .

"מה הם אמרו ?" שאלתי בבכי את אמא , "שום דבר , היא תהיה בסדר" הרגיעה אותי אמא שבעצמה בכתה .

"מי את שתדברי ?" התחרפנתי ולא שלטתי בעצמי .

רצתי במסדרון לחדר השירותים המסריח של הבית חולים , והסתגרתי באחד התאים .

לא רציתי לצאת משם , למרות הריח והכל .

התיישבתי והתפרקתי , לאט וברעש .

הדמעות לא פסקו לפחות שעה , כל מה שעובר עלייי חילחל בי , כאילו שורף .

שמעתי מרחוק בכי של אמא ואבא מנחם אותה .

באותו הרגע רציתי למות .

פעם ראשונה בחיים שלי שבאמת רציתי להיעלם .

להיות בתי נראת , שהכל יעבור חלקק .

שתיקה דקה ועצובה השתררה .

מה קרה ? .

"איך נודיע לה את זה ?!" התפרקה אישה בוכייה בשירותים ,

וגבר מבוגר ענה לה " אני באמת שלא יודע  ." ואז זיהיתי

שזהו קולם של הוריי .. כן , אמאבא .

אז.. ספוילר ? (: =

..."מתן ? אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר." אמרתי למתן בשקט ...

..."מאמי, תירגעי. תנשמי. הכל יהיה בסדר, את לא מאמינה לי ? יסמין תרגיש טוב"....

...."מתןאוהבב אותך." , " מה?" .....

..."אתה בטוח ?" שאלתי מהורהרת , "כן. אני לא עושה דברים שאני לא בטוח בהם." אמר מתן...

..."תתפשטי ילדה" , אמר , "עכשיו!" אמר ...