ביטלו לנו שעתיים ראשונות, אז קמתי קצת יותר מאוחר. מאתמול יש לי כאב ראש וסחרחורות, אני בקושי רואה את עצמי.
וככה זה כשהיום שלך מתחיל עם כדור אקמול עם ארוחת הבוקר. אני יודע מראש שהוא יהיה ארוך, מעייף וקשה.
למה? בשביל מה כל העומס הזה? למה להכניס לנו 2 מבחנים ענקיים בשבוע? למה כל העבודות ושיעורי הבית האלה?
אז סבבה, כיתה י"א, אני בהחלט מבין את זה. אבל די, זה כבר הגזמה פראית. ויש עוד את המסיבה הגדולה השבוע, שבקושי יש לי זמן להתארגן אליה. והגשה של הנושא בהיסטוריה. ויום הולדת לגל, לרועי ולאורוש. די, אני כבר מתמוטט.
ואנשים כועסים למה אני קריר אליהם במסנג'ר. די, רדו ממני. כל פעם שאני נכנס למסנג'ר מציפים אותי, סבבה- אין לי בעייה בכיף לדבר עם כולכם בו זמנית. אבל די, רק נכנסתי, תנו לי קצת לנשום!
כל יום אני הולך לישון מאוחר, בגלל הלימודים. אני קם מוקדם, בגלל הלימודים. אני לא ישן כמעט בכלל- נכון, בגלל הלימודים.
ומי שחשב שזה בגלל השיחות הליליות (ליליות, סך הכל עד חצות) עם קרין, אורי ובר, טועה בגדול. אולי זה טיפה מושך לי את הזמן, אבל לא באופן שימוטט אותי כל כך חזק. אז נכון, אני בא מבצפר ו"גונב" לעצמי עוד איזה שעת אינטרנט, ונכון שמדי פעם בשיעורים ובהכנה למבחן אני נוטה קצת למחשב, אבל זה רק לזמן מוגבל, כי אני יודע שלהמשיך ללמוד אני חייב, אחרת- הנכשל אצלי בכיס. וזאת לא המטרה שלי בחיים, בלשון המעטה.
אני כבר לא יכול, אני רוצה שהשבוע הזה כבר ייגמר!
ואם כל זה לא מספיק השבוע, בשבוע הבא אנחנו מתחילים סוף סוף רבעון חדש- בלי אוויר לנשימה. ביומו הראשון הפילו עלינו מבחן באנגלית. וזה כתוספת לפרוייקט, בוחן נוסף, בוקריפורט ו-2 חיבורים שאנחנו מגישים כל חודש. 5 יחידות אנגלית, אבל עם כל הכבוד- זו כבר הגזמה. בקבוצה השניה של 5 יח"ל לא עובדים ככה! מחדל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
