וגם כשמאושר לך, בעצם.
הפסק זמן הזה לא עזר בכלום. חוץ משבוע שקט ממסנג'ר, כלום.
אז חזרתי לשם, אחרי רבע שעה בערך היא היחידה ששלחה הודעה.
שאלתי אותה מה שלומה, היא מאושרת, וביקשה ממני לא לשאול אותה למה.
היא ישר עוצרת את הסיכוי לנהל איתה שיחה בכלל, אז מה הפלא שכבר הפסקתי לפתוח איתה שיחות, אם היא בכלל לא משתפת פעולה בהן?
שאלתי אותה, "בכל זאת לא לשאול? :-)" והיא עונה בקרירות הכל כך אופיינית לה...
לא לא... זה לא משהו שתבין.
אררר! מאיפה את יודעת מה אני אבין ומה לא? לפני שבוע בדיוק סיפרת לי מה קורה ביום רביעי. פתאום אני לא מבין?
אחרי כמה שניות, היא שואלת "למה לקחת פסק זמן? ממי נמאס לך?" עניתי לה באותה דרך. זה לא כזה משנה, לא משהו שתביני.
נמאס לי מאנשים שמשחקים משחקים.
נמאס לי מהמשחקים של אותם אנשים.
נמאס לי שאף אחד שם לא יודע מה הוא רוצה מעצמו בכלל.
מה הקטע שלה לעזאזל??
היא רק הוכיחה שאני כלום בשבילה. כלום. אני כלום בשביל אף אחד, בעצם.
היא רק תקועה בעבר, והיא לא מנסה אפילו לצאת ממנו. חבל שבניתוח של רגעי עבר, אנשים מאבדים המון מהווה. עוד יותר חבל, שהם לא מבינים מה הם מפסידים.
אין לי כח יותר למשחקים האלה. יום כן, יום לא. סיימתי את השיחה אחרי 2 וחצי דקות מהרגע שהיא התחילה, והתנתקתי. מילא, כל הראש שלי מסתובב מהשפעת הזאת. ומחסור עצבני בשעות שינה, למי יש ראש לשיחות נפש בשעה כזאת. לא שזה היה קורה.. פחח. צחוקים.
פעם היה כל כך טוב, פעם היינו החברים הכי טובים. היינו משתפים אחד את השני בהכל, היינו מדברים המון. וזהו, זה נגמר. ואין שום סיכוי בעולם שזה יחזור, זה היה בעבר, ויישאר שם לנצח. והיא רק חיזקה את זה בשבועות האחרונים, אין שום סיכוי שזה יקרה. אבד לי החשק לשיחות האלה יותר, זה נגמר.
פלור
כל כך מתגעגע אליה. עכשיו יותר מתמיד. לשיחות איתה, לאס אמ אסים הנדירים מיום כיפור, מהלונה פארק, מאיפה לא בעצם?
זאת היתה תקופה יפה, וטוב שהיא נגמרה. אין סיכוי לשכוח ממנה ואין לי מושג למה אני שלם עם זה שטוב שהיא נגמרה, אבל זה פשוט ככה. מדהים, מדהים שכל מה שעצר אותה מלהתקדם זאת העובדה שנולדתי שנה אחת אחריה. שום דבר, רק הגיל. טוב, אני די נוטה להסכים איתה אם אני מסתכל מנקודת המבט שלה, אבל אוף. לא יכלו לייצר אותי שנה אחת קודם???? הכל היה נראה אחרת, הכל היה טוב יותר עכשיו.
יומולדת
היום אני בן 16 ו-7 חודשים. ייפי יאיי! עוד 5 חודשים לרישיון הנכסף!