שירי ילדים מקסימים

אצלנו בשכונה יש כלבים יש כלבים

שעל המדרכה מחרבנים מחרבנים

והבעלים שלהם לא מנקים

ומתייחסים לכולם כמו לחריונים חריונים

במשפחה שלנו

דודה שמחה

לא התחתנה

נשארה רווקה

היה לה אהוב

הרבה שנים

אבל הוא לא עזב בשבילה

את האישה והילדים

כשהבינה שכבר

נגמר לה הזמן

במקום ילדים

לקחה כלב קטן

ואחריו כלבה גדולה

וכלב אחד קטן

ושניים גדולים

אחד שחור והשני לבן

כשהייתה שמחה

לקראת גיל שבעים

נשך אותה ברגל

אחד הכלבים

נשיכה חזקה

מכל הלב

להראות לשמחה

שהוא אוהב

ושמחה שמחה

לא הלכה לרופא

למרות שהרגל

התנפחה יפה

עברו הימים

וחלפו שבועות

לדודה שמחה

שתי אצבעות שחורות

והרגל כואבת

כבר קרוב לשנה

אבל כל בוקר היא מטיילת

עם הכלבים בגינה

בסוף כרתו לה שתי אצבעות

ושמחה נכנסה לבית אבות

הלבן והשחור עברו לפנסיון לכלבים

אחד מת מהר השני אחרי כמה חודשים

בבית אבות דודה שמחה שכחה מהחיים

והרופא אמר שהיה לה אלצהיימר כבר כמה שנים

ולפני כן אף אחד מהמשפחה לא ראה אותה כמעט שנתיים

וזה למה שאף אחד לא שם לב שיש לה נמק באצבעות של הרגליים

אצלנו בשכונה

על הספסל מול המכולת

יושב תמיד בצהרים

האיש עם הכלב הגדול

וכל הילדים

שחוזרים מבית הספר

מלטפים את הכלב

ולפעמים אפילו נותנים לו משהו לאכול

ועומר אומרת

שזה נורא מוזר

שהאיש עם הכלב הגדול

רק מסתכל עליה מאוד ואף פעם לא אומר שום דבר