שירי ילדים מקסימים

אצלנו בשכונה 

 שוכבת על מיטה

מסתכלת בתקרה

מחייכת למי שבא

לפעמים מעבירים אותה לכסא גלגלים

לפעמים מוציאים אותה החוצה, דוחפים

את הכסא לאורך השבילים

מראים לה ציפור, חתול, פרחים

כולם משתדלים שיהיה נעים

כל המטפלים תמיד נורא נחמדים

אמא שלה באה כל יום בפנים מחייכים

גם אחיה הקטן בא לפעמים

אבל מה אומרים לה היא לא מבינה

מלבישים, רוחצים, מנקים אותה, כמו בובה

היא לא זוכרת שהיא ניסתה להתאבד בירייה

היא לא יודעת מי היא, למה היא שם, ומה קרה

יומולדת עשרים, חגיגה במחלקה

באו לבקר החברים מהשכונה

ישבו שעה, נסעו חזרה

היא ממילא לא זוכרת אותם, לא מכירה

אצלנו בשכונה

כלומר כבר לא כל כך בשכונה  

כי איפה שעומר מאושפזת

זה בכלל בעיר אחרת

במשפחה שלנו סבתא

עוד שבועיים בת מאה

יושבת בכסא גלגלים

זה לא שהיא לא יכולה ללכת

פשוט יש לה קטטר

אחרת היא שומרת את כל השתן בפנים

היא צלולה וחרשת

כל הזמן מקטרת

שהיא רוצה למות ומספיק עם זה כבר

מחזיקה חזק את החיים והשתן

וגם רגשות, הכל הכל בבטן

היא תמות רק אם תאבד שליטה לרגע קצר

אצלנו בשכונה

עשו הצבעה

והגיעו למסקנה

שממש עדיף למות בתאונה

כי הגננת אמרה

שהמכונית שפגעה

בזקן  בכסא גלגלים

בעצם עשתה לו טובה

המכונית העיפה אותו והוא מת

בכלל עוד לפני שהוא פגע ברצפה

וככה כבר לא כאב לו יותר מהמחלה

ובגלל זה עדיף למות בתאונה