כל כך הרבה זמן שתקתי. 

לא רוקנתי לא איווררתי 

נפרדנו אחרי כמעט שנתיים, בדמעות אמרתי לך " אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיות עכשיו יחד" 

הבנת אותי, חיבקת ונישקת ואמרת שאתה פה - לכל מקרה. 

אחרי קנדה , בתוך כל התהליך הזה של לחפש עבובדה אחרי תואר יחד עם לחפש את עצמך - הלכתי לאיבוד. 

אתה קם בבוקר , ולא מזהה את עצמך.. טעמים משתנים, כוונות מתערבבות,רצונות בלתי נשלטים 

אתה מגלה המון בתוך כל החוסר המעש והמהות. מהות, כאילו היא נפלה לי בדרך מהתיק בשביל החיפוש. 

יש מצב שדנתי את עצמי לכמה שנים טובות של רווקות, יכול להיות שאני קופצת מעל הפופיק ומנסה להתקבל לג'ובים הכי קשים 

יכול להיות... יכול להיות שאני פחות ותרנית עכשיו, יותר זורקת, פחות דופקת חשבון 

יכול להיות.. 

אני חושבת על עצמי דברים שמבחן התוצאה מראה שאלו טעויות- אני לא מתגעגעת מהר כמו שתמיד חשבתי שאני, 

אני לא נלחצת כל כך מחוסר וודאות כמו שהייתי סמוכה שאני חייבת לדעת הכל מהכל מהכל 

לאט לאט לאט לאט דברים יתחילו להתחבר, אין להם ברירה. 

וגם אם זה תלוי באפקט הפרפר הכי קטן- הכל יהיה בסדר.