הספקתי "לחגוג" 26, לאכול סרט על החיים ולנסות להכיר טל קצת שונה .. 

פעם ראשונה שלא הייתה בי תחושת ה"נעימי בבטן" שיש ביום הולדת, לא היה אכפת לי בשיט . 

הבנתי שאני פחות לוקחת ללב , דברים מתחילים ממש לעבור לידי

חלון פתוח והכל יכול ליפול 

מתרכזת בעיקר בלשרוף קלוריות , עצמי ואני וושיחות לא מועילות בעליל עם שי 

אהה כן שי- חצי חכם, שנון, פלרטטן צ'ראמר כזה

               חצי נכה רגשית, סלב באר שבעי שחושב שהוא האס בחבילה 

 מסתבר שעברתי שלב נוסף בעבודת -הקפיצה מעל הפופיק שלי 

מתחילה להריח תרחיש שאני מקפלת את עצמי מהקרקע הכי יציבה שאמצא אי פעם 

עולה למטוס עם שתי מזודות ומשאירה הכל אבל הכל - מאחור. 

את האקסים, את באר שבע, את הנוחות , את השפה, 

את כל מה הכרתי עד כה 

אני מוכנה 

אני דרוכה

אני מחכה לאתגר הזה ומפחדת ממנו בכל רגע שאני מכניסה אוויר לריאות.

אני רוצה דרך חדשה !

הוורחתי את זה ..נראה לי. 

רוצה למצוא את ההוא שיכתוב עליי כמו שאסף כתב.  

יש לי מה להראות לעולם , אבל יש תחושה כאילו לכולם יש משקפי מגן ממני. 

רוצה קרקע יציבה לעמוד עליה אחרי כל כך הרבה זמן של דילוג בין אבנים 

חוסר וודאות שמאמלל אותך ומאידך משחרר אותך עד לכמעט חופש מוחלט.  

נגמרו החגים וכולם חוזרים לשגרה, ואני .. אני חוזרת לחופש שלי :) 

its a paradise and its a war zone ..