חיי "המושלמים" .
|
| 4/2010
סופסוף הכל מתחיל להסתדר ... (:
אז מה חדש ?
יש לי חבר ... כן חבר כזה שכולם יודעים עליו ... כזה שבא אליי הביתה ואני ישנה איתו כפיות .. כזה ש א ו ה ב אותי ... ובקיצור ? חבר נורמלי לשם שינוי ... (:
וגם .. טוב לי איתו ~ בבוקר הוא מתקשר אליי ומעיר אותי 'מאמי שלי, תקומי את צריכה ללכת לביה"ס' וככה אני מדברת איתו בבוקר שעה וחצי, מהרגע שאני קמה ועד הרגע שאני נכנסת לכיתה ..
הוא בנתיים בעבודה, וכל הפסקה שלי הוא מתקשר אליי (: בצהרייה הוא נותן לי לישון שעתיים ואז שוב מדברים ... בסביבות שמונה הוא כבר אצלי :-[
וזה טוב לי, טוב לי היחס, ההודעות השיחות, הנשיקות וזה שאני לא מתחבאת P:
וכל החברות שלי אומרות שהוא משפיע עליי לטובה .. ולמרות שקשה לי להודות בזה בפניו זה נכון (:
אני כבר כמעט ולא יוצאת מהבית ... אני הולכת לביה"ס, מביה"ס הביתה ... ישנה קצת ואז הוא בא אליי, לפעמים הוא בא לקצת כי יש לו עבודה ולי ביה"ס ואנחנו צריכים לקום מוקדם ...
לפעמים הוא נישאר עד מאוחר כי אנחנו לא יכולים להתנתק אחד מהשנייה ולפעמים הוא אפילו נישאר לישון אצלי ואנחנו ישנים כפיות :-[
וימי שישי אנחנו נמצאים אצל חברים ... שותים ואז אני חוזרת הביתה עד 5 ... D:
בלעדיו אני לא יוצאת לשום מקום וזה עושה לי כ"כ טוב הדאגה הזאת :) ותאמינו או לא .. עדיין לא שכבנו, שנינו גם לא ממהרים לזה, נגיד לפני שבוע בערך שלושה ימים לא יצא לו לבוא אליי ומה זה התבאסתי וגם אולי קצת פחדתי כי כשאני לבד אני יכולה לעשות שטויות ... עכשיו הוא בא אליי ביום הרביעי והביא לי דובי ואמר 'כל פעם שאני לא יוכל לבוא, תסתכלי על הדובי ותדעי שאני אוהב אותך',
והקיטשי הזה ריגש אותי, למרות שאני לא כ"כ מתרגשת מהדברים האלה וביום שני הזה הוא בא אליי הביתה עם זר פרחים והיה כרטיס שכתוב בו 'כשהפרח האחרון ינבול אני יפסיק לאהוב אותך' ..
ואני מסתכלת עליו "מה שבועיים גג את הולך לאהוב אותי ?" וצחקתי D:
הוא עושה לי "את תראי" ... התחלתי להרגיש את הפרחים והם אמיתיים ... עד שגיליתי שאחד מפלסטיק ... והוא כבר לא היה אצלי כשגיליתי, התקשרתי לחברה שלי והתחלתי לבכות לה .. כי טוב לי ומזמן לא היה לי טוב, התרגלתי למצב שרע לי ואני בוכה כל יום . :|
וחברות שלי ? אווח כמה שהן שמחות בשבילי שסוף כל סוף טוב לי ושאני מתרחקת מת' . אבל איך שאני מזכירה אותו הפרצוף של החברות מתעקמם והמשפט הרגיל "שוב הוא ? לא נימאס לך ?"
אז כן, כן נימאס לי אבל אני לא יכולה למנוע מעצמי לחשוב עליו, להיזכר בו ... ועכשיו ? אני כבר לא מתחילה לבכות כשמזכירים את השם שלו ועם אני נזכרת בו, אני מחייכת לשם שינוי (:
מחייכת כי זה בסדר שהוא לא נמצא בחיים שלי, זה אפילו טוב, כי בתאכלס הוא רק הזיק לי :/
אבל בכל השמחה ובכל האושר יש את הגעגוע אליו ... את העצב שהוא לא נמצא איתי, כמה שאני לא מנסה למנוע מעצמי את ההרגשה הזאת,
בגלל שעכשיו אני כמעט ולא יוצאת מהבית אני גם לא רואה אותו אז זה קצת יותר קל . אבל יש את הפעמים האלה שאני הולכת לסידורים ותמיד, תמיד כשאני מתיישבת על איזה ספסל כדי לנוח לדקה ולעשן סיגרייה הוא חייב לעבור, ואיך הוא מסתכל עליי כשהוא עובר :|
פשוט הורסים אותי המבטים שלו, ובאותה הרגע עולה לי המחשבה 'מתי הוא ייצא לי מהחיים ס ו פ ית ?' ...
ומתחשק לי עוד ועוד ועוד לחפור אבל אני יוותר ... אז נסגור בזה שיהיה לכוולם סופ"ש מהנה (:
אני יודעת שלי יהיה P:
| |
|  כינוי:
אנונימית ונשארת כזאת . בת: 31 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
