ככל שאני מכירה יותר אנשים, אני נקשרת יותר לכלב שלי...

Pressure pushing down on me Pressing down on you no man ask for Under pressure - that burns a building down Splits a family in two Puts people on streets

that's o.k. It's the terror of knowing What the world is about Watching some good friends Screaming 'Let me out' Pray tomorrow - gets me higher Pressure on people - people on streets

אולי אני סתם מתבכיינת אבל כבר כמה ימים

חופש ובכל זאת כאב הראש שלי גובר (אם אפשר).

 אין לי כוח לשום דבר (את משבר גיל ההתבגרות כבר עברתי תודה!)

פשוט בא לי לזרוק את הפלאפון לאחת האסלות ולאחל לו נסיעה שקטה לאוקיינוס (השקט,כמובן)

בא לי, כמה שזה ישמע מוזר, פשוט להיזרק לאי בודד

(לא לגמרי - חתולים, כלבים ושאר קושקושים מוזמנים העיקר שהם לא הולכים על שתיים).

אחת החיות שאני לא סובלת היא קרצייה. באיחוד שהתסמינים שלה מתבטאים בבני אדם.

בא לי פשוט לגמור כבר עם הכל (לא במובן של התאבדות,לשפל הזה אני עוד לא הגעתי...)

לסיים כבר את הבגרויות, להוציא רישיון (גם לאופנוע ים,בכל זאת צריך

להגיע אל האי הבודד איכשהו ... ויש לי תחושה שזה לא יקרה במסגרת  "הישרדות").

לסיים את הבגרות בתיאטרון (לכאב ראש הזה נתתי קטגוריה שונה מ"רק" בגרויות)

להחליט כבר מה אני רוצה לעשות בצבא... (משקית ממטרות! [NOT])

שהצבא יחליט כבר מה הוא רוצה לעשות איתי... (שכיבוי והדלקת ממטרות לא יהיו כלולים בתפקיד הזה)

 יש את ההרגשה שעכשיו (י"ב) צריך לתת את הפוש (אפ) האחרון וזהו.

כמו אדם שרואה את האור בקצה המנהרה בה הוא הולך כבר 12 שנה (עדיף מבמדבר) ובקטע האחרון

כבר אין לו כוח והוא הולך כמו סבתא רבא בכיסא גלגלים אבל הוא יודע שעוד שנייה הוא יסיים

וזה מה שמחזיק אותו שפוי.

מדהים שאנשים בלחץ כל החיים שלהם כדי שהם יוכלו לנוח בקבר...

אז... ניפגש כשתהיו רגועים?

nevermind