ככל שאני מכירה יותר אנשים, אני נקשרת יותר לכלב שלי...

למי אין פייסבוק ? שיקום.

אני מתערבת על כל רכושי (נ.ב- אני מרוששת) שרובכם המוחלט,אם לא כולכם

עדיין יושב ומחייך בנחת מבלי להזיז את ה... (נחשו)

חשבתם שסכרת היא המגפה של המאה ה21 ?(אני נשמעת כמו הפרומו של תוכנית הטלוויזיה הזו בערץ 2)

אז טעיתם, זו פייסבוק.

פייסבוק גובה מידי יום ביומו מאות אלפים אם לא מיליוני (סתם,אין לי מושג כמה אבל הרבה) קורבנות

תמימים ברחבי העולם.

ילדים שאם הוריהם ישאלו אותם למה הם לא בחוץ

משחקים קלאס עם חבריהם ,לבטח ידמעו מרוב צחוק.

אך מגפת הפייסבוק אינה פוגעת בילדים בלבד וגם לא מעט מבוגרים

נפגעו ממנה ונשארו עם מגבלה מוחית בלתי הפיכה (שטחיות/התנוונות גופנית/

צניחה מסוכנת במספר האייקיו ,תקראו לזה איך שבא לכם.)

אותם אנשים שבעבר גידלו דינוזאורים בחצר האחורית כעת "מגדלים"

חיית מחמד ב pet socity.

אפילו לחלק מהמורים שלכם ,שהפלאפונים שלהם יכולים

 בקלות להתקבל למוזאון הלובר בלי כל צורך באודישן, יש פרופיל בפייסבוק.

אז אני שמחה להודות בחצוצרות ובתרועות שאני מהמעטים שאין להם פייסבוק!

אני הזן הנכחד. כמו הזן של הג'ירפות עם הצוואר הקצר שלא הגיע למזון בעצים הגבוהים.

אם אתה לא שם אתה לא קיים (נכון, אצל הג'ירפות זה היה קיום פיזי ואילו בעולם של היום

פייסבוק זה קיום חברתי אבל מי סופר?)

לא שאני מרגישה מבודדת חברתי. בכלל לא.

אבל בכל זאת יש את השיחות שנגמרות ב "אני אשלח לך בפייסבוק" כאילו אין מסן או אימייל פור גוד סייק.

השיחות האלה גורמות לי להרגשה מעט לא נוחה כאילו אני מחוץ לעיניינים ואם אני רק אעז

להגיד לאנשים שאין לי פייסבוק יתנו לי את אותו פרצוף שהייתי מקבלת אילו אמרתי "לא הצלחתי להירדם

אתמול כי החייזרים המעצבנים האלה חרשו מעגלים בשדה התירס ליד הבית שלי ואפילו לא טרחו להנמיך את הקול".

וזו גם הדרך העיקרית כיום להכיר אנשים חדשים מהארץ וגם מרחבי העולם.

אבל לי יש את העקרונות שלי. (במילים אחרות: נדפקתי).

זה לא שבחיים לא נכנסתי לפייסבוק, אני מודה ומתוודה:נכנסתי לפייסבוק של אחותי כדי לחקור

את המגפה מקרוב וגיליתי שהיא חמורה ממה שחשבתי.

אחותי והחברות הקטנות שלה מצלמות את עצמן בכל תנוחה אפשרית (טוב, לא בכל תנוחה...)

והתגובות לא מאחרות להגיע:

"מושלמת שלי" ,"קוקי","יפה שלי", "נשמה",כפרעעע עליך" ו"לאב יו" הן רק חלק מהתגובות העמוקות

שהתמונות האלה מייצרות.

אבל המילה שהכי עושה לי חררה היא "כוסית".

באמת נשבר לי מהמילה הזאת ואם לא הייתי כ"כ עצלנית הייתי מקדישה לה פוסט שלם, אבל נסתפק בזה שלדעתי

המילה הזאת מגעילה. אתן קוראות לחברה שלכן בשם של איבר מינה?! WTF?!

זה כמו לקרוא לגבר "שמוק".

 נראה אותכם מוציאים ממנו תגובה אחת על המחמאה הזו בנוסח: "תודה,אחי".

בפייסבוק גם לא חסרים שאלונים מעשירים (בחן את עצמך) שנוצרו ע"י חבר'ה מסטולים בנוסח:

1.איך את/ה מרגיש/ה כרגע:

א.חרמן

ב.חרמן

ג.חרמן מאוד

ד.חרמן על הזמן

אכן,מעשיר.

והקטע של "קניית אנשים" פשוט מוזר.

מזכיר לי את המנהג של הבדואים כאשר הבדואי נותן לאב הכלה מספר מסויים של גמלים תמורתה

ובכך קונה אותה ומחתן אותה אותה עם בנו.

רק שבעוד הבדואי מרוויח כלה לבנו ,ה"פייסבוקאי" מרוויח... אממ... כלום.

מזל טוב! נקנית! *זיקוקים בשמיים* ו... זהו.

ועניין ה "לייק" עבר מהפאקצות המצויות לפייסבוקאי המצוי.

כאשר חולה במגפה רואה תמונה של חברו ואין לו יותר מידי מה להגיד או שאין

לו זמן הוא משתמש בתגובת ה"לייק" כדי לוודא שידעו שהוא היה שם,ראה ואהב.

ומה דעתי בעניין? עדיף שאני לא אתחיל...

אבל הכי עצוב זה כשבפרופיל האישי בפייסבוק  איפה שמופיע מידע על עצמך בקטגוריית הספרים

כתוב לרוב (לפחות אצל האנשים שאני ראיתי) "מי לעזאזל קורה ספרים?!"

אבל הסירו דאגה מליבכם אנשים, הם שכחו לציין ספר משמעותי ועצום שהם ומיליוני אנשים אחרים קוראים בו מידי יום:

Facebook

מעצבן אותי גם חברו הטוב ביותר של הפייסבוק והמגפה ה 2 בגודלה במאה ה21 :

הטוויטר. כאשר בעל הטוויטר מגיב תגובה אינטיליגנטית במיוחד כגון:

"אכלתי תפוח" (אוסקר מגיע לך! , אוסקר!!!)

אבל כל דבר בעתו. והנושא של הפוסט ,כמו שאני מזכירה לעצמי כל פעם שאני סוטה במעט ממנו, הוא פייסבוק.

אז אומנם מניתי את כל הדברים הרעים בעיני בפייסבוק אבל לא הכל שחור וכדי להיות הוגנת אני אזכיר גם את הדברים

הטובים:

1.כפי שאמרתי בזכות הפייסבוק אתה מכיר אנשים חדשים מכל קצוות תבל (תמיד רציתי להגיד את המילים האלה)

ובזכות הפרופיל והתמונות אתה מקבל עליהם מידע נוסף.

2.המשחקים. תאמינו או לא יש שניים שלושה משחקים בפייסבוק שבאמת תורמים במשהו כמו

ה GEO CHALLENGE שבפעמים המעטות ששיחקתי בו  (אצל אחותי כן?) לימד אותי שעיראק לא נמצאת בדרום אמריקה (טוב לא, אבל באמת למדתי ממנו) ו Who is the biggest brain? שמשפר את מהירות התגובה. (נגיד...)

אבל רציני,לא הכל שחור בפייסבוק אבל כשהחסרונות עולים על היתרונות זה הזמן שלי לסגת.

ושהיה ברור אני לא נגד אנשים שיש להם פייסבוק (גם אין לי ברירה כי אם הייתי נגדם הייתי משתתפת במשחק חדש: 1 נגד 100 מיליון. ואפילו אלוהים לא היה יכול לעזור לי כי הוא היה עסוק בלסנן הודעות תפילה בפייסבוק) אני נגד הפייסבוק עצמו.

ורק כדי לגרום לכם לשנוא אותי לגמרי אני גם שונאת שוקולד. עכשיו אתם יכולים להרוג אותי סופית. be my guest

nevermind