ככל שאני מכירה יותר אנשים, אני נקשרת יותר לכלב שלי...

מעולם לא חשבתי שתחרויות אירוויזיון יצליחו להכיל יותר מהומואים בטייטס, זמרות עם מחשוף בגודל האוקיינוס השקט שחושף ציצים מידה +D (עבודת מנתח ברוב המקרים), שירי פופ גרועים, ואפקטים שלא יביישו את 2012 (הסרט, ואולי גם המציאות העתידית?). בכל אופן, דעתי לא השתנתה גם אחרי אתמול

בלילה.

כן, אני מודה, הייתי בין האנשים שהעלו למשך 3 שעות מסכנות את הרייטינג השואף לאפס של ערוץ 1. סו מי. לא חטאתי עד כדי כך שהעזתי לשמוע את כל השירים, שהשירה היא המרכיב הכי פחות דומיננטי בהם, אלא שמעתי אותם כדרך אגב, ככה ברקע. נשבעת. אבל היום הגעתי למסקנה נוספת שהקדשתי לה

פחות מחשבה בתחרויות קודמות.

באמת שהייתי יכולה לסבול את כל הטררם סביב התחרות וכל ה"מסביב" לשירים שבעצם משפיע על האירוע יותר מהשירים עצמם, אם האירוויזיון היה ממלא את מטרתו העיקרית- ייצוג המדינות השונות המשתתפות בתחרות. אז כן, יש את הקטע של השם של המדינה והדגלים, אז קצת קשה לפספס אותה בתוך ההמון, אבל לדעתי איבדנו קצת את עצמינו בתוך כל התחרות הזאת.

 האירוויזיון מייצג תרבויות שונות, צדדים שונים, ואופי ייחודי של המדינות המשתתפות בו אופי שבדרך כלל חלק נכבד ממנו בא לידי ביטוי ע"י השפה. אבל משום מה, הרוב המכריע של המדינות מתעקש לשיר

באנגלית. התוצאה- שירים במבטא כבד ולא סקסי שלעיתים לוקח לך כמה שניות בשביל להבין באיזו שפה הזמר שר, ואם זו לא ג'יבריש בכלל. נכון שיש שפות שנקלטות יותר כמו אנגלית, צרפתית וספרדית, אבל בגלל שבתחרות עם התלבושות הגרנדיוזיות יותר חשוב לזכות מאשר להיות גאה בתרבות שלך, יוצא שרוב המדינות שרות באותה שפה, ורק השם והדגל מוכיחים לך שזו לא בריטניה (שאגב לדעתי המדינה היחידה שצריכה לשיר באנגלית).

מה הטעם בייצוג וערבוב תרבויות אם כמעט כולן שרות באותה שפה ועושות ייצוג הולם לבריטניה, ולארה"ב שמעבר לים? אז נכון, אנגלית משתלטת על העולם, אבל זה לא אומר שכל מדינה צריכה לשחות עם הזרם (דגים מתים, אהמ) ולהכין לה שיר באנגלית טהורה, רק בשביל עוד כמה נקודות זכות מהקהל. ואם ניצחו, במה הן ניצחו בעצם? בשפה אחת הכי מדוברות בעולם? יש לכן שפה משל עצמכן. תשתמשו בה.

 בשנות ה60-70 ממש בתחילת התחרות, היה חוק שכל מדינה חייבת לשיר בשפתה שלה כדי לחשוף את הקהל למגוון שפות ותרבויות לא מוכרות, ובעצם לתת לאירוויזיון תחושה של מגדל בבל אנושי, רק בלי כל הבלבול וזה. לאחר זמן מה, התחילו להוסיף פזמון ובתים לאנגלית, עד שלבסוף החוק בוטל, והתוצאה פה לפניכם. אפשר לשים כבר עכשיו על האירוביזיון חותמת של "made in England" וזהו.

קצת קשה להאשים אותם שאנגלית משתלטת על העולם יותר מהר שאוכל להגיד סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושי, אבל אם הייתי רוצה לשמוע באותו ערב שירים שכולם אנגלית טהורה ומחשופים, ועוד בלי מבטא כבד יותר משווארמה בפיתה, הייתי פותחת אמ.טי.וי ורואה את בריטני ערומה שוב.

לפחות סקעת היה בין 6 הנציגים היחידים  מתוך ה25 (אם לא טעיתי בספירה) ששרו את כל השיר בשפה שלהם. מה גם שהביצוע שלנו כלל הרבה פחות אפקטים הזויים, ובחורות עם מחשוף רוטט.

אז לפחות לנו יש במה להתגאות, לא במקום הלא-מי-יודע-כמה ובשיר הלא-מי-יודע-מה, אלא בזה שעוד לא התקלקלנו לגמרי.

אני נותנת לנו לפחות עד שנה הבאה.

 Nevermind