כמה ספרים כבר נכתבו על היחסים שבינו לבינה? או יותר טוב, כמה פוסטים?
רוב הפוסטים עוסקים בפענוח ההתנהגות הלא הגיונית של האישה, ובצורך לנסות להבין מה היא באמת רוצה, ומה עובר במוחה המטורלל.
אז הבעיה שלי היא לא מה אני רוצה, אלא מה שאתם רוצים. אותו מה שגורם למוט ההילוכים שלכם להזדקף במהירות האור.
מבחינתי העולם מתחלק לשני סוגי גברים: אלה שחושבים על סקס כל הזמן, ואלה שלא מודים בזה.
נראה לי שאני מעדיפה את הסוג הראשון, כי לוקח זמן עד שאת מבינה שהסוג השני לא באמת מתעניין באוסף הארנבונים הורודים שמסודרים על השידה שלך לפי רמת הפרוותיות, אלא חושב איזו תנוחה תגרום לו לשיר הללויה.
תאמינו או לא, זה לא ביג דיל לגבר לרוקן את מוחו הדל מכל מחשבה אפשרית (חוץ מאחת, אהמ), בזמן שהפה שלך עובד שעות נוספות.
תהיי בטוחה שגם החברה הכי טובה שלך הצטרפה ברגע זה לפנטזיה.
וכמו עוד תיאוריה טובה, אין כמו ניסוי ארוך שנים בכדי להוכיח אותה:
מקרה 1
היה לי ידיד די נואש (בלשון המעטה), שהתחיל עם כל מה שזז ליותר מעשירית שנייה. כמובן, גם אני נכנסתי לרשימת הקורבנות שלו. רוצח שכיר עובד לאט יותר. נשבעת. הוא הציע לי את הבילוי האולטימטיבי לזוגות- שלישייה. (נו, סרט).
למען הפרוטוקול לא נמשכתי אליו בכלל, אבל מאיזושהי סיבה, כשמישהו מציע לי משהו נעלמים לי התירוצים.
ולפני שהתחלתי להבין מה קרה, מצאתי את שנינו בקולנוע רואים סרט אימה (על גופתי המתה קומדיה רומנטית).
ואז הטמבל עשה את אחד התרגילים הכי שחוקים שיש, מה שנקרא ביי דה בוק. נכון יש את התרגיל הזה שאפילו הערסים כבר מתביישים לבצע?
אני קוראת לו "חיבוק במסווה פיהוק". הוא אשכרה העמיד פנים שהוא מפהק ומנסה להתמתח, ואז היד שלו ביצעה נחיתת חרום על הכתף שלי.
זה המשיך כמה שניות שבהן, כמו גבר ממוצע, רוקנתי מראשי מכל מחשבה חוץ מ- WTF?!.
ואז, כשהתעשתתי, אמרתי לו שיעיף את היד שלו לקיבינימט, רק בצורה קצת יותר מנומסת.
ומאז שאמרתי לו, שמעתי באוזן במהלך כל הסרט משפטים בנוסח "איזה טיפש אני" או "על מה לעזאזל חשבתי", שהורידו לי ממנו עוד יותר.
מאז אני והפקינז דיברנו עוד כמה פעמים (הוא דיבר איתי, ואני הגבתי ב"המממ"), והוא הספיק להתחיל עם עוד כמה מהחברות שלי, ולקבל פחות או יותר את אותה התשובה, רק בנוסחים מקוריים פחות. אנלייק.
מקרה 2
הייתי בתור לתיאוריה, והיה שם חייל שהתחיל פתאום לדבר איתי.
עכשיו הייתי לחוצה אם אני אעבור או לא, והוא היה הדבר האחרון שעניין אותי באותו רגע. בכנות, אני אפילו לא זוכרת את הפרצוף שלו.
אז סתם התחלתי לדבר איתו כדי לשחרר מתח, וכדי לשמוע כמה פעמים הוא נכשל.
הכול טוב ויפה, ואז הגיע תורי להיכנס לפניו. הוא שאל אם לחכות לי.
מה נסגר בן אדם? אנחנו מכירים בדיוק שתי שניות וחצי.
לא ידעתי מה לענות (*רמז להבא- לא), אז אמרתי לו "תעשה מה שאתה רוצה". והוא חיכה. מפתיע.
יצאתי מהתיאוריה, והוא מייד ניגש ושאל אם עברתי. פחדתי לרגע להסתכל, ואז ראיתי 1,2,3,4,5 טעויות. משמע עברתי, והתגברתי על חוק מרפי בו זמנית. הייתי כל כך שמחה שעברתי, ושאני לא אצטרך להיכנס לאתר המקולל ההוא יותר, עד שאפילו חיבקתי אותו. לא אישי, סתם משמחה.
גם את בן לאדן הייתי מחבקת אם הוא היה עומד שם באותו הרגע.
אבל ההוא לקח קשה מידי את החיבוק (שלקח שנייה וחצי), והתחיל לשלוח ידיים. אז זזתי בהפגנתיות, אבל כנראה שהרמז לא היה ברור מספיק.
אחרי שכמעט ניסה להפשיט אותי, הוא שאל אם יש מצב לשמור על קשר.
אני: "אמממ... לא".
עם ניסוחים תודה לאל, אין לי בעיה.
מקרה 3
זה היה בל"ג בעומר, חברה שלי ארגנה מפגש משותף של כמה חברים, והיה שם מישהו שלא הכרתי, אבל זה לא מנע ממנו להתביית עליי כל הערב.
יותר בעניין מזה, אי אפשר להיות. הוא לא דיבר שם עם החברים שלו, וניסה להרשים אותי עם בדיחות מתמטיות מטומטמות ("מה משותף לפונקציה ולבחורה?" אני לא זוכרת איך זה הלך בדיוק, אבל זה התחיל ב "שתיהן יורדות". רומנטי משהו).
הוא היה הכלאה בין חנון לסוטה, ולא הכלאה טובה בין השניים, למרות שאין לי מושג איך היא יכולה לצאת טובה במקרה הזה...
אז למרות כל הנ"ל, אמא לימדה אותי לתת סיכוי לאנשים (שונאת אותך אמא), ולכן זרמתי איתו ( לא ככה, סוטים 
).
כשכולם כבר התחילו ללכת, הוא הקפיץ אותי הביתה ברגל (לא היה לי איך לחזור, וב2 בלילה גם ג'וק נראה כמו אנס).
ואז כשהגענו לפתח הבית שלי, אני באה להגיד לו שלום, ואז אני רואה את הפנים של המניאק מולי, וזזתי מהפרצוף שלו, לפני שהוא הספיק להימרח על שלי.
הכרנו כולה כמה שעות, ואז כמו משום מקום הוא שולף את השפתיים שלו בלי לשאול, סתם ככה כי הוא לא יכול להתאפק.
אם לא הייתי בהלם באותו רגע, הייתי למכניסה לאותו האומלל ואחד כאפה, שהוא היה שוכח מי יצר אותו.
מקרה 4
אם "פיהוק וחיבוק" הוא התרגיל הכי שחוק כשיוצאים לסרט, הרי ש"מה השעה?" הוא משפט פתיחה כל כך נואש ועצוב, עד שלא האמנתי שלמישהו עוד יש את האומץ (או הטמטום) להשתמש בו.
לכן, כשאותו אדם שאל אותי (ברחוב), הסתכלתי בפלאפון בלי לחשוב פעמיים.
אני לא יודעת מה יותר מעורר רחמים- זה שהוא אשכרה פתח איתי שיחה במשפט יותר גרוע מ"תגידי, אבא שלך מייצר סרטי פורנו?", או זה שהוא חשב שזה יעבוד.
הבן אדם בן 20 וחשב שאני בת 15. ולא כמו הרוב, שלזכותם יאמר שבדקו טוב טוב שאני בגיל המותר, הגלגל היחיד במוחו חשב "מגניב, אני הולך לדפוק הלילה קטינה". אז זהו, שאותו הלילה לא נשתנה עבורו משאר הלילות. אני מנחשת שהוא ויד ימין (או שמאל) חגגו עד אור הבוקר.
לפחות אי אפשר לשבת בכלא על אוננות יתר.
מסקנה:
לעבור לנשים.
Nevermind
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
