ככל שאני מכירה יותר אנשים, אני נקשרת יותר לכלב שלי...

מישהו מוכן להתפשט בשבילי?

מהו מיתוס?

ויקי כפרעליה מסכמת :

"מיתוס הוא סיפור עם שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן מבחינת קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפותם של אלים, או של גיבורים על-אנושיים, התורם לעיצוב זהותה ותפיסת עולמה של  קבוצה מסוימת, המאמינה בנכונותו של סיפור המיתוס."

אני מודעת לעובדה שבלתי אפשרי מצידי לנפץ את כל סוגי המיתוסים (תנ"ך, קוראן, המיתולוגיה היוונית, אמריקן איידול וכו'), אבל על מיתוס אחד, אני לא מוכנה לשתוק. זהו מיתוס עליו אין עוררין, ולא שמעתי אפילו אדם אחד מפריך אותו. אז כן, לא מדובר במיתוס על אלים, אלילים או פריקים סטייל הרקולס, אלא מיתוס הרווח בחברה הישראלית כנראה מאז ומתמיד, עד שבא אדם אמיץ כמוני להפריך אותו.

אותו במיתוס קובע: סבתות מבשלות טוב. אם את סבתא, ודאי נולדת עם מערוך ביד, וטורף ביצים ביד השנייה. ככה זה עובד. הרי אם נשים לא יודעות לבשל, מה הן שוות? הלוא תפקידה היחיד של האישה הוא להטפיח את הכרס של בעלה, לאחר שחזר מיום ישיבה ארוך במשרד מול אתרי פורנו. אבל מסתבר שבמפעל הנשים הבשלניות נפלה טעות בייצור וקוראים לה סבתא.

אז כן, זאת סבתא שלי ואני אוהבת אותה והכול, ואני גם לא חושבת שנשים חייבות לדעת לבשל, אבל בחייאת, אם את לא יודעת, תפסיקי להרעיל אותי!

לא מספיק שהיא חייבת להשאיר עליי חותמת אדומה בצורת שפתיים כל פעם שאני באה לביקור, אלא היא גם חייבת להשאיר חותמת נצחית בקיבתי האומללה (או עד שהיא יוצאת מחור לא טבעי).

נכון, לא הכל שחור (יש גם צבעים אחרים מעוררי בחילה), לזכותה ייאמר שהעוף שלה לא רע, וגם המרק עוף, או לפחות בלי טעם, ובואו נודה, זאת התקדמות.

אבא אומר שיחסית לפעם, היא השתפרה מאוד. אני תוהה איך זה היה יכול להיות גרוע יותר. כנראה ליתר המשפחה אין בלוטות טעם, או בלוטות טניס (ביצים, בניסוח מעודן יותר), כי נראה שהם שואבים את האוכל שלה על אוטומט, או שפשוט השלימו בחוסר אונים עם המצב הקיים. כלומר אבא היה עד לאסון עוד לפני כמה עשורים, ואם היא לא למדה לבשל עד עכשיו, לא נראה לי שהכישרון פתאום ייפול עליה מהשמיים כאשר ניגון נבל ושירת מלאכים נשמעים ברקע.

מרקים הם המומחיות שלה. בחיים לא ידעתי  שאפשר לחבל ככה בנוזל (שאצלה הופך לסמיך ברוב הפעמים). חוץ ממרק עוף, היא מסוגלת "לטפל" בכל המרקים שרק תעלו על דעתכם, וגם בכאלה שלא. גם ככה נגזר על המרק המסכן להיאכל, אז למה שלא יהיה בטוב טעם? רחמים , סבתא. רחמים. החל ממרק ברוקולי, ועד מרק עדשים סמיך, הכל מקבל טעם בלתי נשכח שמתחיל בשולחן ונגמר בניאגרה. לא מזמן היא הכינה מרק כתום (אל תשאלו אותי), עם עיגולים לבנים בתוכו, שלאחר חקירה צולבת התבררו כנגיעות קוקוס. אם הייתי רוצה לאכול קוקוס, הייתי נרשמת לתוכנית-הזאת-מה-שמה עם האי בודד, כאשר האופציה השנייה היא לאכול ג'וקים.

בפעם אחרת, היא הכינה "מרק" ורוד שוכנה בפיה "תמצית סלק".  עכשיו, לטעמי סלק הוא ירק מגעיל בפני עצמו, אבל לסחוט אותו לתמצית-כל-הרוע-שבעולם, כבר עובר את גבול הטעם הטוב, תרתי משמע. לראות את סבא וסבתא לוגמים בשקיקה מתמצית שנראית כמו קיא של פאקצות, זה כבר יותר מידי בשבילי, תודה. וכן, טעמתי, נתתי סיכוי אחרון, גלגל הצלה, אבל זאת הייתה אחת הפעמים הבודדות בה המציאות עולה על כל דמיון. ככה הרעילו אנשים בימי הביניים.

שאלה- לשניצלים אמור להיות ציפוי, נכון? אז אני לא מטורפת. השניצלים שלה יוצאים כמו תרנגולת שחוטה ומיוזעת ( הודו שחוט, אם להיות מדויקים), כאשר כמעט שלא נותר עליהם ציפוי.

התוצאה- צריכה מוגברת של קטשופ ומים, כדי להעלים את טעם הלוואי של אותו שניצל מסמורטט ומיוזע.

לפני כמה זמן, במפגש משפחתי סבתא שאלה "מישהו רוצה לזניה?" *צרצרים צרצרים*, "ש' (דודה שלי) הכינה" *כולם לוקחים*.

הבעיה היא שלרוב, היא לא מוכנה לגלות לי איך היא מתכוונת להרעיל אותי הפעם, בטענה ש"זאת הולכת להיות הפתעה". אז אכן, סופרייז! מהסוג שיגאל שילון מותח אותך תוך כדי גרימת התקף לב. אבל העיקר הכוונה. וההפתעה, כמובן.

אני צריכה לרכוש פוליסת ביטוח מקיפה יותר...

עריכה:

מישהו הגיע אליי דרך חיפוש  "מרק ורוד" בגוגל.

פריק.

אמן שזאת לא סבתא.

Nevermind