ולכאב הזה, אין כדור...
אני מרגישה כלום עכשיו. הכל נראה כ"כ קטן וחסר חשיבות לידה, במיוחד אני.
אני תקועה באותו המקום מזה שנה וחצי, ואני לא נוקטת בשום אמצעים כדי להרפות.
המקלדת כ"כ תשושה עכשיו, אני הייתי התנסות, והיא לא אהבה את זה.
היא גרמה לי להכנס לזה, והיא לא אהבה את זה...
אני לא טובה מספיק...
לתת לה את הלב זה לא מספיק.
זה אפילו מציק לה. זה אנוכיות בעיניה, חוסר טאקט והתחשבות.
הדבר שהכי מתחשק לי עכשיו זה להכנס לשינה עמוקה ולא להתעורר ממנה לעולם.
אני כזאת פתטית...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Name-Less.