נפלתי לבור, קמתי והמשכתי ללכת. עשיתי מסלול ושוב נפלתי לבור, הפעם יצאתי יותר מהר..
המשכתי ללכת, התקדמתי, התבגרתי, הפעם שמתי לב לבור, החלטתי שהפעם אני לא אפול, אבל נפלתי.. לפעמים אנחנו לא יכולים לכוון לגמרי את מה שקורה לנו.. המשכתי ללכת, למדתי מהטעויות, מהנפילות, התחזקתי מההתבגרות.. הגעתי למסלול שנראה לגמרי תמים, היה' בו בור מכוסה בשיח, ושוב נפלתי..
התחיל להימאס לי ליפול החלטתי שאם אני ארוץ לא אוכל ליפול, אז רצתי, חלפתי את מסלול ארוך בריצה, מבלי לשים לב לכל היופי מסביב, ולאוויר שלאט לאט אוזל מראותיי.. הייתי בטוחה שהצלחתי, עברתי את המסלול מבלי ליפול שוב, לקראת קו הסיום היה' בור, ניסיתי לעבור אותו מסביב, והיה' שם בור נוסף שלא שמתי לב אליו.. שוב נפלתי
משמעות הסיפור היא שהיא אפשר לבחור את מי לאהוב, גם אם תנסה ממש חזק, תרוץ, תברח, תדלג ותימנע מהנושא בסופו של דבר אתה יכול לנסות לברוח אבל לעולם לא תצליח לברוח מעצמך.. כל שנותר לך לעשות הוא לקבל את עצמך כמו שאתה.. כי אחרת אתה רק תגרום למצב להפוך לבעיה'.. כשהיא לא כזו באמת.. כי כולנו בני אדם, ובעיניי הומופוב=גזענות, בדיוק כמו שנראה לכל קבוצה או עם אחר..