חלומות מתגשמים, ניסים קורים.. רק צריך לראות אותם סביבך ולשים לב לדברים הקטנים

כוויה' מהשמש פחות כואבת מכוויה' ממך...

אני לא מבינה למה את לא עונה לי.. וזה לא שלא חיכיתי, עברו כבר שלושה ימים, בדר"כ לוקח לך לא יותר מיום לענות לי, וגם זה כי את מאד עסוקה.. ובסה"כ שאלתי- למה?

למה התייחסת אלי כאילו הכול בסדר, היית הכי חמודה בעולם ואפילו הצעת לי לצאת יומיים לפני שטסתי לחו"ל.. אם ידעת, למה עשית את זה? מה יצא לך מזה? כשאת לא עונה המחשבה על זה שהיית אגואיסטית והעדפת לבחור בשביל שתינו מה יהיה' הקשר בינינו, למה לא התעמתת איתי? העדפת לשמור אותי לידך כאילו הכול בסדר, כאילו לא קורה כלום, בלי שידעתי שאת יודעת.. וכל שנייה', כל דקה קיוויתי שיגיע הרגע ואת תהיי שלי, הייתה לי תחושה שאת יודעת אבל בדיוק בגלל זה חשבתי שאת מרגישה כמוני, ואם את ידעת שלא למה חיכית שיהיה' לי די אומץ כדי להגיד לי את זה?

ולא, אני לא מוכנה לקבל את התשובה של "רציתי שתעברי תהליך לבד.." כי את התהליך האמיתי עכשיו אני עוברת, כשהבנאדם שהכי אהבתי אי פעם פגע בי בידיעה נחרצת.. וזה כ"כ כואב..

נתת לי לאהוב אותך, לאהוב אותך יותר מכל בנאדם אחר שאהבתי בחיי(מבחינה זוגית), לבכות בגללך ועכשיו גם לכאוב בגללך..

אם ידעת היית צריכה להגיד לי, לא לתת לי להמשיך לאהוב אותך ולהתאהב בך.. להרגיש צמרמורות במשך חודשיים מאהבה, ועכשיו מכאב..

אז נכון, חשבתי שאת הפרפר הכי יפה בעולם, בחיים לא האמנתי למי שחשב שאת קרה, אבל אולי הם צדקו, אולי הפרפר שראיתי בך לא יותר מאשר מלכודת, הייתי עיוורת, ועכשיו הסתנוורתי כ"כ כשפתחו לי את האור והתיחו לי את האמת בפרצוף.

אז יכול להיות שבעינייך אני מגזימה, אבל זה כנראה בגלל שאת לא הרגשת ככה אף פעם ואולי גם לא תרגישי. כשקראתי את מה שכתבת בפעם הראשונה כאב לי כי חשבתי שאת מוותרת על כל קשר איתי, בפעם השנייה' חשבתי שאת מדהימה כי את מגיבה ככה, ובפעם השלישית כשהייתי הרבה יותר רגועה הבנתי את האופציה' הגרועה ביותר- את ידעת, ושתקת.

אז אולי ציפיתי ממך ליותר מדי, ציפיתי שאם ידעת היית יבשה וקרה, מרחיקה אותי ממך ואפילו מפטרת אותי כי לטווח הארוך אלה הדברים שהיו הכי טובים עבורי, אבל את בחרת לנהוג בדיוק להיפך.. ואני בסה"כ שואלת- למה?

מעניין מה היה' קורה אם היית חושבת שידיד טוב שלך מרגיש ככה או חברה. וזה שהיינו בעבודה יחד לא יכול אפילו לשמש כתירוץ כי כשחזרתי מארה"ב לא עבדנו יחד חודש! והייתי אצלך פעמיים, ועדיין לא חשבת להגיד כלום.

אני מנסה לשכוח ממך, אני מנסה לשנוא אותך, אני מנסה למחוק את הרגשות שלי אלייך, אבל זה לא שאני יכולה ללחוץ על delete  וזה יקרה כ"כ מהר.. וגם כשאני ממש מנסה את מופיעה לי בחלומות, אני חולמת על הטעם של השפתיים שלך, על החום שבמגע שלך, על החוזק שבאהבה שלך. אני רואה אנשים שדומים לך ומיד נזכרת בך, אפילו אם הדמיון היחיד הוא הגיל. אני זוכרת וחיה' אותך בכל חוויה', בכל תמונה, וכמעט בכל מקום. והלוואי שהייתי בטוחה שלא משנה מה תגידי אני לא ארצה אותך יותר בחיים שלי, אבל מילה אחת ממך תרכך אותי ותגרום לי לשכוח מהכול. וחבל, חבל שאני לא יכולה לבחור את מי לאהוב, חבל שלאהבה אין פתק החלפה, וחבל שפגשתי בפרפר הלא נכון, ואולי בכלל לא פרפר.

אני רוצה שיהיה' לי זיכרון סלקטיבי, שאני אשכח את הקול שלך, את המגע שלך, את החוויות שלנו יחד, את השיחות איתך, את כל מה שסיפרת לי עלייך ואפילו את השם שלך. כי את פגעת בי, פגעת בי כ"כ כשכל מה שנשאר לי עכשיו זה לבכות, וגם מזה אני מנסה לברוח..  

עברתי מלון, אבל גם הוא קרוב אלייך, חשבתי לעבור עיר, אבל הלב שלי ייוותר אחרייך. מחקתי אותך מהפלאפון וגם מהפייסבוק, בתקווה שגם ממני תמחקי בקרוב..