תסתכלי עלי, תפני מבט, תגידי שאת מוכנה
לוותר עלי. לא בגלל שאת לא אוהבת אותי, אלא בגלל שאת לא רואה אותי כמו שאני רואה
אותך, שאת לא אוהבת אותי כמו שאני אוהבת אותך.. ואולי כן, מי יודע, אם לא אשאל
לעולם לא אדע.
אני מנסה לעצור את זה בבטן, אבל זה עולה
כל יום קצת וכבר עולה לגרון ומאיים כל רגע מחדש לצאת החוצה, במיוחד כשאת רחוקה,
אני מרגישה שכל הכוחות שלי אוזלים, שמה שהייתי יכולה לעשות פעם נהיה' פתאום כ"כ
קשה, כמעט בלתי אפשרי...
והוא? יושב ומחכה, לא סגור על עצמו...
כשאני לא נותנת לו ביטחון אי אפשר שלא להבין אותו...
אז אומרים לי שעשרים שנה זה הרבה,
ואומרים לי מי יפרנס, מי יטפל, מי יעשה... אבל כשאני חושבת על עוצמת הרגשות שלי
אלייך כל זה לא באמת משנה..
אני חושבת שאני אוהב אותך גם עוד עשרים שנה,
כשתהיי בת שישים ותתמלאי בקמטים, כשכבר לא יהיו בך את הכוחות שעכשיו בך טמונים,
וגם עכשיו, איבדת חלק גדול מהכוח שלך ביום שטסתי.. ושלא תחשבי שזה לא כואב לי,
שאני חיה' עם זה בשקט, שאני לא חושבת על זה שאם, אולי, הייתי פה כל זה לא היה'
קורה... וזה לא משנה מה תגידי, שאדם אחד הוא לא מרכז העולם ושהדברים מכוונים
מלמעלה, זה קרה ביום חופש שלך בגלל ששיגעו אותך, אבל עבדת שם כבר חודשיים לפני,
וגם אז שיגעו אותך, אבל דווקא ביום שטסתי?! את היית יכולה להיעלם לי ביום אחד,
ברגע אחד, שברירית שנייה', כאילו מעולם לא היית.. ובלי לדעת את מה שאני מרגישה
כלפייך, אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על זה.
אז נכון, יכול להיות שאין לי באמת
סיכוי, אבל אם לא אנסה לעולם לא אדע. ואולי את מביטה בי בצורה שונה ממה שאני רואה
או חושבת שאני רואה בעינייך?
כשאת נוגעת בי אני מצטמררת, אני מנסה
להתקרב אלייך בעדינות ולא בבת אחת, כדי שאת לא תבחיני וכדי שהלב שלי לא יתפוצץ..
הוא פועם מהר יותר ויותר ככל שאת קרובה יותר.
כולם אומרים לי שלאהוב אותך זו טעות,
אבל אי אפשר באמת להחליט על רגשות.. ואם לאהוב אותך זו טעות אז אני לא רוצה להיות
צודקת, לפחות לא כרגע..
אהבה היא דבר מסוכן, דבר שאין לגביו
ביטוח, לא משנה כמה תרצה לשלם.. פשוט אף אחד לא מסוגל להמציא אחד כזה. לרגע אחד
אתה הכי מאושר בעולם, ואחריו מרסקים לך את הלב, או שאתה שובר אותו למישהו אחר...
זו האנרגיה' הכי גדולה בעולם, אולי אפילו יותר גדולה משנאה, היא מביאה לך כוחות
עצומים כשאתה נמצא עם מי שאתה אוהב, וכשהוא פוגע בך אתה נשבר לרסיסים. אז כאן אני
לוקחת סיכון גדול, אולי הכי גדול, ומהמרת על הכול. אני יכולה לאבד אותך בשנייה'
כשאני אודה ברגשות שלי, יכול להיות שתגידי לי שזה בסדר, ושאני אתגבר על זה ונוכל
להיות חברות, אבל יכול להיות שאני ארוויח אותך כמו שדמיינתי קצת אחרי שהכרתי אותך.
בהתחלה את מצאת חן בעיניי ממה שהכרתי
ברבע שעה של ראיון ובגלל זה לקחתי את
העבודה, ונמשכתי אלייך, אח"כ הגיע האהבה לאופי שלך ולצחוקים שלנו ובסוף
התאהבתי בך, עד כלות.
אני לא חושבת שאני אוהבת אותך, אני
יודעת שאני אוהבת אותך!
אני יכולה להגיד בביטחון שאני מכירה
אותך, מכירה אותך יותר טוב מהקודמות שאהבתי לפנייך, ודווקא בגלל זה אני יכולה
להגיד שאני באמת אוהבת אותך, כי אי אפשר להודות שאוהבים מישהו שלא באמת מכירים...
אני אוהבת את הנשיות שבך, את החום שבך, את הציניות שלך, את האהבה שבך כמעט לכל
יצור חי ואפילו את העצבים שלך. האופי שלך מאד מורכב, ועדיין את מתנהגת לפעמים כמו
ילדה קטנה, דבר שאני אישית מאד אוהבת. יש לנו המון דברים משותפים באופי, את
הרגישות למשל, את האכפתיות, את הלחימה, והרצון ללכת בעד הצדק. למרות שאני מסוגלת
להיות מאד אמביציוזית ושהשנאה תציף אותי, כלפי הערבים לדוגמא, ואת תמיד מנסה
להבין, להכיר גם בצד השני, שאולי גם שם יש טיפה של צדק ותום.
יכול להיות שלעולם לא נצליח לראות חדשות
ביחד כי ניכנס למריבות ללא סוף, ויכול להיות שדווקא בגלל שאני כ"כ אוהבת אותך
את תצליחי לגרום לי להבין, ללמוד להרגיע אותי.
אני יודעת שאם תרצי את יכולה לגרום לי
לעשות המון דברים, כמעט כמו מריונטה, למזלי אני יודעת שעדיין תישאר לי הדעה שלי.
אני לא מוכנה לתת לאף אחד לפגוע בך, אפילו לא לך. אני תמיד אשמור עלייך, כל עוד
תהיי לידי, ושלי, לפחות בדרך מסוימת. שתדעי שאני יכולה לחיות בלעדייך, אני פשוט לא
רוצה, אני הולכת לספר לך את הכול, בקרוב, לפני שתטוסי, אם זה מה שתחליטי. והלוואי
וכל זה יהיה' כמו סרט הוליוודי ותחליטי שאת נשארת, כי גם את אוהבת אותי.