לאחרונה מעבר לאובדן של סבתא שלי, יהיי זכרה ברוך, איבדתי גם מישהי שנורא אהבתי והתייחסתי אליה' כמעין מורת דרך.. ואני מצטערת על זה שאני מכניסה אותן באותו משפט למרות שהמרחק וההבדלים ביניהן ובקשר איתן לביני מאד שונה.
כואב לי הרבה יותר על סבתא שלי, אני עדיין לא מאמינה שהיא איננה, אני מחכה לראות אותה על כיסא הגלגלים, יושבת לצידנו בארוחות שישי ומבקשת שאביא לה נשיקה שנייה' לפני שבאתי לעשות את זה מרצוני. אני נכנסת לחדר שלה ורואה את המיטה כ"כ מסודרת, אני חושבת שבחיים לא ראיתי ככה את המיטה שלה.. כאילו אף אחד מעולם לא ישן בה, ואת אוסף הבובות שלה שהיא כ"כ אהבה מסודרות כמו חיילים במדפים מול המיטה. בקרוב כיסא הגלגלים וההליכון גם לא יהיו שם.. וזה כ"כ מוזר.. ולראות את החברה של סבא, איזה פסיכית שחושבת שאני אמורה להתייחס אליה', והפעם באמת אין לי כוח, לא כוח ולא רצון. זכותי לא להגיד לה שלום חם במיוחד ולא להתייחס לדברים שהיא אומרת, מבחינתי היא מישהי שסבתא שלי מאד לא אהבה ועוד לפני מה שקרה גם אני לא חיבבתי אותה במיוחד. וזה לא רק בגלל שהיא כביכול תחליף לסבתא שלי, זה באמת בגלל שאני לא סובלת את האופי שלה.
ולראות את דודה שלי לבד פתאום בבית עם סבא והפיליפיניות, שבקרוב גם הן כבר לא יהיו שם.. הבית יהיה' כ"כ ריק, אני יודעת שאפילו סבא ינסה לעשות הכול כדי להיות שם כמה שפחות. מעין רוח רפאים בתוך הבית, יחד עם סבתא. לפעמים אתה מדמיין מצבים קשים שיקרו לך ואיך תגיב, אבל הפעם לא הייתי קרובה בכלל בניסיון.
בקיצור, נחזור לנושא שרציתי לדבר עליו, לא בא לי לשקוע בזה שוב ולהתחיל לבכות.. אני שונאת את זה, אני שונאת לשבור את תדמית איש הפח שלא בוכה מעולם, מהחשש שיחליד ופתאום כבר לא ייראה כ"כ חזק כמו שאני מנסה שיראו אותו.
התלבטתי לאחרונה הרבה מה לעשות בחיי מהרבה בחינות, עבודה ולימודים, במשך שבועיים ולכן נשארתי במקום שאני נמצאת בו עכשיו, האמת שאני גם מעין מזוכיסטית שכשאני כבר מתרגלת למקום מסויים, גם אם הוא לא עושה לי טוב אני נשארת, שזה בדיוק מה שכמעט קרה בארה"ב.. אבל הפעם רציתי לשים לזה סוף, גם בגלל שמשעמם לי וגם בגלל שאני חושבת שיהיה' לי הרבה יותר כיף במקום אחר- אז כנראה שאלך על אבטחת טיולים ומלצרות מהצד כי שם זה לא משרה שמודרת לפי שעות וימים בשבוע אלא לפי מס' הטיולים והאורך שלהם, אז אני אצטרך השלמת הכנסה מאיפשהו וזה המקצוע שמרוויחים בו הכי הרבה.
עם זה שאיבדתי את הבוסית שלי יותר קשה לי להשלים כי לא משנה כמה הייתי רוצה להחזיר את סבתא שלי ושהייתי מוכנה להרוג מיליון אנשים במקומה לא יעזור לי, כי זה המצב. אבל לוותר על מישהו שחי ולהשלים עם העובדה שלא תהיו יותר בקשר הרבה יותר קשה.. כי שם אתה תמיד מרגיש שאתה יכול לעשות משו, ופשוט לא מצאת עדיין את הדבר הנכון או שלא השתדלת מספיק.
זה לא שהיא חשובה לי כי אין לי למי לפנות ועם מי לדבר, לצאת וכו'... היא חשובה לי כי היא זו היא, כי יש לה ניסיון חיים שלחברות שלי שגדולות ממני בשנה-שנתיים אין. כי היא מסתכלת בצורה שונה עלי ממה שההורים וסבא או סבתא מסתכלים עלי. לה יש ראייה' שונה על החיים כי היא עברה הרבה, נפגעה הרבה ולמדה הרבה.. ואולי כי היא דומה לי.. ואין לי אותה, לפחות לא עכשיו.. ואולי גם אף פעם לא יהיה'. בינתיים עבר חודש מאז שסיפרתי לה על מה שאני מרגישה ולא באמת דיברנו במהלכו.. יותר רבנו וכעסנו, וגם זה בקושי. עכשיו אנחנו בנתק שבועיים כי ציפיתי שהיא תתקשר או תבוא אחרי שסיפרתי לה על סבתא, בתור מישהי שתמכתי בה הרבה ועשיתי הרבה בשבילה בכל מיני תחומים.
יכול להיות שהיא כועסת כי בעצם סוג של שיקרתי לה, כי לא אמרתי לה את האמת במשך חודשיים כמעט, ואולי היא חשבה שאני עושה את כל זה ומתייחסת אליה' כאל אחות גדולה או חברה. אבל זה שאני אוהבת אותה לא אמור באמת לשנות, כי אם לא הייתי אוהבת את האופי שלה מעולם לא הייתי יכולה להתאהב בה. כי זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, זה היה' משהו שנסחפתי אליו.
למרות שאני חושבת שאני היא זו שאמורה לכעוס, אבל כנראה שהיא רואה רק את הצד שלה, ואולי אני רק את שלי.
ואני מקווה שנעבור את זה, כי היא חשובה לי. היא חשובה לי לא כי אני לא יכולה לחיות בלעדיה', אבל כרגע אני מרגישה שהחיים שלי לא יהיו שלמים בלעדיה', שאני לא ארגיש אני בלעדיה', שהיא נתנה לי להרגיש דברים שלפעמים רק היא הייתה יכולה לעשות. הייתי צוברת כוח רק מלראות אותה ולהצחיק אותה.
ואני מנסה לא להיות רגישה עכשיו, כי עברתי הרבה, ולא בא לי לקחת דברים קשה מדי.. אז אם איזה פסיכית שפעם הייתה חברה שלי מחליטה שהיה' תקאל ואומרת לחברה שלה לא להזמין אותי למסיבה, או ליתר דיוק לבטל את ההזמנה זה בסדר מבחינתי. כי זו בעיה' שלהן.. אני אעשה דברים אחרים ואצא עם אנשים אחרים. בעזה"ש אני אסע לכינרת ואעשה מסיבה מעלפת לאחת החברות הכי טובות שלי לפני שהיא טסה. מסיבת הפתעה ליומולדת ולעזיבה שלה לתאילנד (למרות שזה רק חודש)..
והעיקר שהחלטתי, או בערך.. ויהיה' בסדר, כי אני לא אתן שיהיה' אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
