פשוט נמאס כבר נמאסססססס
מכל החבילה הדוחה הזאת שנקראת חיים . ומכל מה שכלול בה כלכך נמאס.
הפרצופים שאני כבר לא יכולה לראות אותם יותר. המילים המכאיבות שאני שונאת לשמוע.
הרגשות שאני כלכך שונאת להרגיש. המקומות המוכרים האלה שאני שונאת כבר לראות ולהיות בהם.
כול זה על דגש אחד גדול.
אני שונאת את המצב שהיה פה מאז ומתמיד ולא רוצה להיעלם.
את זה שאני מפחדת לשחרר את החיים , כי משמה אין דרך חזרה פשוט.
הדבר היחיד שאני שואבת ממנו כוח זה המוזיקה. פשוט ככה.
הכול מסביב כלכך מוכר בצורה הרעה של הדבר.
שונאת שונאת שונאת ושונאת.
את כל השנאה בעולם אני מעניקה לשיגרה הדפוקה הזאת . התקועה.
אני רוצה יום אחד רק יום אחד להרגיש איך זה בלי הכול. שהכול יכבה .
חופש מלראות לשמוע להרגיש ולחשוב.
פשוט לשחרר עוד הפעם כמו בכל פעם שזה מתפרץ.. לשחרר ולנשום עמוק.. להוסיף "חיוך" על הפנים ולהראות שהכל בסדר, לחסוך מעצמי את הדאגה של אנשים, שבכל מקרה בסופו של דבר כמו כולם יעשו מה שצריך לאינטרסיים שלהם גם עם זה לקבור אותי עמוק עמוק מתחת לאדמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: