אהוד החוצפן דידה במסדרונות בית הספר, שעה שרוב האנשים הביטו בו וצחקו;ואין פלא, אהוד החוצפן היה נמוך ופניו הזכירו מריחה אקראית של ממרח שוקולד סטייל גן חובה.
לשם ההמחשה, כי אנחנו בעידן הוירטואלי, אמחיש לכם:
אהוד החוצפן תמיד הסתובב עם חולצת הכדורגל האהודה עליו, מנצ'סטר שדרות, משום שרצה שכל העולם יסניף את זיעתו המצחינה בעדנת כיתה ו'.
במילים אחרות, מצבו החברתי, האישי, הנפשי, המהותי ואף הסוציו אקונומי, לא היה מזהיר.
אבל לא תמיד היה אהוד החוצפן שרוי במצוקת החרם, ויש האומרים שאהוד החוצפן הביא את מצבו על עצמו אי שם בכיתה ג'.
פרק 1: לארס פון טרייר
ובכן אהוד החוצפן טען בכיתה ג', שלאחר ארוחה שלישית יום שבת, ניגש להשתין כתמול שלשום, כאשר בסיום השתינה, יצא מקצה חלילו הממוצע- בדיד אורז.
הדבר לא היה נהוג בשום מקום וכנראה שהיה תקדימי. בדיד אורז, הלוא הוא אורז בודד, אחד, כזה מקלון קטן.. יוצא מהפיפי?
הכיתה סערה והבן של פרופסור עיני [לפיזיקה] טען שזו בכלל מערכת אחרת ושלא הגיוני שאורז יהיה במערכת של הפיפי.
הדבר נשמע לאהוד החוצפן הגיוני, ואהו החוצפן בשום אופן לא היה שקרן או מהילדים האלה שאבא שלהם עשה הרבה פוזות בבית והיו מקשקשים הרבה.
אבל מצד שני, אהוד ידע שיצא לו אורז מהפיפי, והוא לא הסכים לוותר על האמת שלו, שלדעתו, כמו כל אמת שלך, הייתה האמת האמיתית האמיתית.
אהוד החוצפן עומד למות.
העצה היומית;
לארס פון טרייר האוהבלזייןרקאשהשקודםהייתהחברהשלוואזבגדהבווהואנפגעוהולךלעשותסרטיםכאילועלמוסרומתחכםבייפיל.
אוי לא, ראיתי את ביורק ערומה בטעות!
אה שיט רק דמיינתי.
אני אוהב לדמיין. אני לא יודע אם אני אוהב
לתת עצות. זה תמיד יוצא לי בנאלי...
אוףףףףףףףףףףףף
תאהבו אותי אני מתוחכם נורא
ראיתם איך המצאתי שאם אשה היא רגישה יותר
זה בגלל שהיא בעצם אשמה בהכל?
חחחחח אני טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קובי גולדברג
