למרות שאני קנאית לפרטיותי, למרות שאני עצלנית כרונית, למרות שאמרו לי שקשה יותר לעדכן בלוג מאשר לפתוח אותו, למרות זאת אני כאן. 

מחשבות על בלוג חלפו לי בראש מאז ששמעתי על ההמצאה הזאת, ותכל'ס עברו רק כעשר שנים מאז. זה נחשב מהיר ללוח הזמנים שלי.

ומה שגרם לי לעשות את זה אחרי התלבטות ארוכה (עשר שנים וכו) זה הרצון לפרוק כבר את כל ענייני הלב השבור שהיו מנת חלקי בחודשים האחרונים, בתקווה שאם המילים ייכתבו זה ירגיע קצת את הבלאגן שבפנים ויאפשר לי לנשום בהפסקות.

דוסית שמתאהבת בחילוני זה גרוע, תשאלו את כולם. אם הוא מבוגר ממנה בלא מעט שנים אז בכלל. אם ההורים שלה מתנגדים, זה סלט גדול. אם זה נגמר בלב שבור יש לה רק את עצמה להאשים.... הלו, חכם לא נכנס מקום שטיפש יכול לצאת ממנו!

אבל כבר אמרו רבותינו, האהבה עיוורת, ועוד הוסיפו ושנו "באהבה אין חוקים" וכך גם אני מצאתי עצמי מתאהבת מעל הראש בבחור שבכלל לא מתאים לי, ואין לי שכל אפילו להצטער. הוא ללא ספק היה אחת הטעויות הנכונות שעשיתי מעודי. הכל היה ידוע מראש אבל נשכח מהלב, שלאהוב אותו זה לשלם בכאב, וזה בדיוק העניין שלשמו נתכנסתי כאן, להוריד אותו מהלב.

אהוב יקר.....עדיין אוהבת.

נתראה בשמחות.