תכף אלך לסליחות, משהו שלא עשיתי כל החודש, כי גם אני מנסה להיות לפעמים ילדה טובה.

אחד מהפיוטים האהובים עליי ביותר הוא הפיוט האשכנזי "מראה כהן", שלא נהוג לשיר אותו אצלנו. אני אוהבת מאד את הסליחות הספרדיות אבל יש כמה פיוטים אשכנזיים שבשמחה הייתי מצרפת למחזור שלנו. בינתיים אני נהנית מהם בyoutube.

כשהוא מושר בלב יום הכיפורים, על ידי מאות אנשים עייפים ובוכיים, הוא מתחיל לאט ואז תופס תנופה עם המנגינה,עד שהוא סוחף לריקוד שמח ומחיה נפשות. ללא ספק אחד משיאי היום.

בעבר, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה העם מתכנס בעזרה וצופה בכהן הגדול עובד; מקריב, מקטיר, מתפלל, קורא בתורה. הפרט היחיד שנזכר ביחס לעם הוא שכולם השתחוו אפיים ארצה כששמעו את שם השם המפורש יוצא מפיו. מעבר לכך הם צמו, ואני מניחה שכל אחד התפלל את תפילותיו בלחש יחד עם הכהן, והתפלל להצלחתו וליציאתו בשלום מקודש הקדשים.

יום כיפור אינו חלק משלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), כך שלא היתה חובה אפילו להגיע לבית המקדש. חלק גדול מהעם נשאר בביתו, והחג עבר עליהם בצום ובתפילה להצלחת הכהן הגדול - כשהצלחתו תלוייה כמובן בתשובה שיעשה העם.

והיום?

היום אנחנו מתכנסים בבית כנסת רוב שעות היממה, לתפילה וסליחות, וקוראים את תפילת "סדר העבודה" המתארת את עבודת הכהן הגדול. העמידה הממושכת בצום, בתפילה ובבכי, היא קשה מאד. לו היינו עכשיו בבית המקדש היינו צופים בלבד. היינו יכולים אפילו להישאר בבית.

אני מדמיינת איך זה יראה בעתיד: אלו שעלו לבית המקדש מסמסים מייד בצאת החג ליקירהם שנשארו מאחור: "הכהן הגדול יצא חי מקודש הקודשים!! חוט השני הפך מאדום ללבן!! נחתמנו לחיים!! ה' סלח לנו!" אולי אפילו יעלו אחר כך ליוטיוב סרטון רועד שמראה את הכהן צועד לביתו בשמחה וכל העם מלווה אותו בשירה, לבושים לבן ומאירים את הדרך באבוקות אש.

אמת, מה נהדר היה כהן גדול, בצאתו מבין קדשי הקדשים, בשלום ובלי פגע (ואלה מקצת התיאורים):

כדמות הקשת בתוך הענן

כורד הנתון בתוך גינת חמד

כזר הנתון על מצח מלך

ככוכב הנוגה בגבול המזרח

ובנוסח הספרדי (פיוט שנקרא אך לא מושר):

כאחלמה קבועה בעטרת

כאודם קשורה בכותרת

כנופך באפוד מודעת

כיהלום בחושן נודעת

כישפה זוהרת כעיש

כווי שוהם בעמודי שיש......

הלוואי שנזכה....

גמר חתימה טובה!