למחייתי, אני מבלה מרבית היום עם ילדים. מנסה להקנות בהם ערכים על אף גילם הצעיר וחוסר יכולתם להבין, בינתיים, מילה ממה שאני אומרת. ולעת ערב, עת אני יוצאת לשוח בשדות הדייטינג, אני מגלה לפעמים שגם שם מלאכת החינוך לא נגמרה. 

בחורים דתיים, הם מעולים וצנועים, משכילים וקובעי עיתים לתורה, נותני טרמפ ומשלמי טיפ, אבל הרבה פעמים הם לא יודעים איך לדבר עם בחורות.

לא אשמתם; שנים של חינוך נפרד - שאני ממעריצותיו הגדולות - עושות את שלהן. מצד שני, חשוב להיות מודעים לפער ובבוא היום להתחיל ללמוד שפה חדשה, כזאת שלא דיברו אותה בישיבה, בצבא, או בחדר בפנימיה של הישיבה התיכונית.

אני יוצאת לדייטים, בחור אחד ועוד בחור, פה תסכול ופה ייאוש קל, ואני מתאפקת לא להעיר, יודעת שאני לא צריכה לחנך את כל העולם, עדיף שאתרכז בלחנך את עצמי. מחליטה להשאיר את זה לאשתם לעתיד. 

אך הנה עכשיו בצר לי, אני ניגשת לכתוב את הפוסט הזה, וכבר בראשי, עוד לפני שהקלדתי מילה, הוא נשמע מתנשא וכועס.

אבל אני לא סנובית ולא מתנשאת, רק עוד בחורה עם בלוג, יכולת ביטוי (וצניעות), ועם מים שמגיעים כבר עד צוואר.

למשל. השבוע נדברתי להיפגש עם עלם חמד. קבענו שיתקשר בשבע כדי לקבוע אם נפגש היום או ביום אחר. בשבע ורבע התקשרתי אליו כדי לשמוע ש"את שומעת, אני מאד מצטער אבל אני ממש עייף, אז החלטתי שכבר לא נפגש היום". במילים אלו ממש.

לא ידעתי אם לצחוק או לצעוק. למה לא עלה בדעתו לחלוק איתי את ההחלטה הזאת? ודווקא לא מדובר בילדון זב חוטם אלא בגבר שקרוב יותר לגיל הפטור ממילואים מאשר לטיול אחרי צבא.

נשמתי עמוק, לימדתי עליו זכות, והסברתי בעדינות את שהסברתי. והחלטתי לשבת לכתוב את הפוסט הבא.

ועל אף שהוא ישמע בכייני מאד אני מוכנה לקחת את הסיכון ולו כדי למנוע מאי אלו אנשים טעויות מצערות שכאלה בעתיד.

כל הדוגמאות שלהלן הן מקרים שהיו, ומנסיוני האישי בלבד. רק הפנים טושטשו והקול עוות למניעת תביעות משפטיות וחיי נצח כרווקה.

דודה, הגידי לנו איך:

בעיקרון עם בחורה מתנהגים כמו עם החבר הכי טוב שלך, רק עם קצת יותר רגישות. יודעים מה, נפשט את זה: עם בחורה מתנהגים כמו שהיית רוצה שינהגו בך. בכנות, הגינות, טאקט, וקצת אפטר שייב, שיהיה נעים.

מילה זה מילה:

קיבלת מספר טלפון של בחורה? הזמן הטוב ביותר להתקשר אליה הוא באותו יום. לא שלושה, לא שבוע.

קבעתם שתתקשר? תתקשר.

קבעתם בשמונה? אל תייבש אותה עד שמונה ורבע בלי להודיע שאתה מאחר.

צריך לחפש חניה? אנא השתדל לקחת בחשבון את הזמן הזה, מראש.

רושם ראשוני וכל העסק הזה. חשוב מאד ופשוט לביצוע.

אלמנטרי, ווטסון:

אחרי ששמעתם זה על פרטיו של זה מהמושך בחוטים והסכמתם להיפגש, לא נותר אלא להידבר אישית ולקבוע מקום וזמן. כדאי גם לשאול "מה שלומך?" אבל אין צורך להוסיף דבר מעבר לזה, וכל המוסיף גורע. שיחה ראשונה צריכה לקחת חמש דקות ולא יותר. לא זה הזמן לשאול "וואלה, מאיפה בכפר סבא? מכירה את שלומי כהן מ"עמישב"? ולא על כל הגלגולים שעברת, כולל הטיול בהודו, עד שחזרת בתשובה (זוכרים? כל הדוגמאות אמיתיות).

על כל אלה תדברו בפגישה. שיחה ארוכה יוצרת ציפיות מוגזמות ובעיקר מעידה על חוסר רצינות.

ופרט חשוב נוסף: לפני שנפגשתם דברו פעם אחת  ב ל ב ד. אין טעם לדבר כמה פעמים עם אדם שטרם פגשת. זה חסר תכלית והאמת? די מגוחך.

בשיחה ראשונה בטלפון, הצג את עצמך. אמור את שמך. אל תיתן לה לנחש. שאל אם אפשר לדבר עכשיו. שאל מתי תוכל להתקשר שוב במידה והיא עסוקה.

הנה משפט לדוגמה, גזרו והדביקו:

"שלום, מדבר דני מירושלים, קיבלתי את הפרטים שלך מX. את יכולה לדבר עכשיו?"

יכולה? מצוין. זה הזמן- לא חצי דקה קודם- לדרוש בשלומה. רק אחרי שביררת שהיא פנויה להחלפת בוקרטובים.

השיחות האחרונות שהיו מנת חלקי כללו, לדוגמה:

"שלום, דוסית, מה שלומך? "

"טוב תודה"

"כן, הכל בסדר, הכל טוב?"

 "כן, המממ.. עם מי אני מדברת..?"

או -

"שלום, דוסית, מה שלומך?"

"טוב תודה, זה רוני?"

"כן, זה רוני, פששש, יפההה"

זה לא כיף לנחש או סתם לא לדעת עם מי אני מדברת. הרבה פעמים יש כמה הצעות על הפרק, מזל שהפעם נקבתי בשם הנכון ולא בשם של פוטנציאלי אחר, שגם אמור להתקשר. מה פשוט יותר מלומר את שמך בתחיל השיחה? בחורים רבים מוצאים שזאת רשות בלבד.

איפה נפגשים?

במקום ששניכם מכירים. אני משתדלת לברר מה הוא מכיר לפני שאני מנחיתה שם של מקום.

עצה שלי, אם אתה מגיע לעיר שלה(שזה יפה מאד ומוערך בעיניי), תן לה להוביל.

טיפ לבחורה: הוא לבטח ינקוב בשמות המקומות הקודמים בהם נפגש. לפעמים (לפעמים!), אפשר ללמוד מתוך הנתון הזה פרט נוסף על מי שאת עומדת לפגוש.

טיפ לבחורה #2: מראש, בחרי מקום שאת יודעת שיש בו חניה. הקלי עליו את הדרך.

הלאה. לבחורות יש כל מיני קטעים. היא מעדיפה שלא תשלם עליה את החשבון, היא מעדיפה להגיע עצמאית לפגישה ושלא תאסוף אותה ברכב, היא מעדיפה להגיע לפגישה מאופרת למרות שאתה מבקש שתבא טבעית (מהחיים, מהחיים).

הכלל הכי חשוב כאן הוא לא להתווכח עד התשה. תתווכח קצת בשביל הנימוס, תנסה לברר למה היא מעדפה כך ולא אחרת, תיתן לה לשלם בשתי הפגישות הראשונות אבל תזמין אותה בפגישה השלישית. רוצה להיות האביר על המאזדה? תן לה להגיע לבד ותציע טרמפ בדרך חזרה. העיקר, אל תלחץ. לעמוד ולהתווכח ברחוב חמש דקות על נסיעה של ארבע דקות זה לא לעניין. במצבים כאלה אני כבר מסכימה להצעה וזהו, אבל לגמרי לא מרוצה. ולא בשביל זה התכנסנו. אנא למד את הגבול הדק בן נימוס לבין כפיית דעתך בשם הנימוס.

במקרה שגם לדייטית שלך יש אותו טיק, וכשירות לציבור, הנה כמה סיבות למה אני אישית מעדיפה להגיע עצמאית לפגישה:

כדי לא לבלות צמודה-צמודה ובתוך תא סגור עם בחור שאני לא מכירה ושהפגישה הראשונה שלי איתו תהיה במרחב הקטנטן הזה.

כדי לא לבלות צמודה-צמודה ובתא סגור עם בחור שהכרתי ואעפס, בכל סיטואציה אחרת הייתי שומרת ממנו מרחק (לצערי היו לי גם דייטים כאלה. אלוהים היודע).

כדי להרגיש עצמאית ולא תלויה. ברוך השם אני ילדה גדולה, יודעת להגיע לבד, יכולה לשלם על עצמי, מכירה את הדרך הביתה. נהנית מכל אלה. אתה רוצה להציע מחווה יפה? תציע. אם תהיה ממש חמוד אני אסכים בשמחה, אני פשוט לא אוהבת שזה מובן מאליו. אתה בהחלט לא חייב לשלם עליי. (אבל תציע, זה יפה. אבל אל תהפוך את זה לאישיו. אבל תציע).

כדי לא להיות כפויית טובה, לתת לו לשלם עליי או להסיע אותי כשבעצם אני לא מעוניינת להיפגש איתו יותר. כמה נעים זה יהיה להגיד את זה בסוף הנסיעה? "תודה על הטרמפ, ואגב, לא נראה לי שאנחנו מתאימים". או להגיד את זה בסיום הפגישה ואז להתגרד כל הדרך הביתה, שותקים בקולי קולות, לכודים בתא קטן ומלחיץ. לא כייף.

כדי לא להריח את ריח הזיעה במכונית. כן, כן. הרבה גברים לא מודעים לזה, אבל בהיעדר אף נשי שירחרח את הרכב מידי פעם, יסדר איזה עץ מתנדנד על המראה או עננת בישום קלה, בתוספת חלונות סגורים תמידית (יש מזגן) וקיץ ישראלי שנוכח גם בחורף, הרבה פעמים הריח השולט ברכבים של רווקים הוא זיעה.

זה לא משהו שהייתי רוצה להגיד בקול לבחור, לא לפני שיעברו אי אלו פגישות. זה משהו שאחותו צריכה להגיד לו, ובמקום שאין אחות, אני לא משתדלת להיות איש, ופשוט מוותרת על התענוג.

נפרדנו כך

איך לסיים קשר עם בחורה? התשובה פשוטה. פשוט לסיים אותו. בעל פה, בטלפון, דרך השדכן שהכיר בינכם, אפילו בסמס אם עד כדי כך קשה עליך המשימה, העיקר לסיים. לומר לה, בצורה מכובדת ומנומסת, שאתה לא רואה את עתידכם המשותף.

להיעלם בלי הסבר? לא, זו לא דרך טובה. מותר לא לרצות, מותר לרצות ואז להתחרט, מותר לפסול על בסיס מראה חיצוני, מותר להחליט שאתה עובר למנזר ונודר נדר פרישות (הפגישה היתה באמת נוראית, הא?), אבל בבקשה תבטיח שאם זה ייגמר, תגמור את זה יפה.

מילא אם חוסר ההתלהבות היה הדדי, והבחור לא מתקשר. ניחא. אסור אבל פטור. ומה אם אני מאד מעוניינת ומחכה לטלפון? או ממש מעוניינת ומתקשרת בעצמי בזמן שהטלפון בושש, ורק שני נסיונות סרק מספרים לי את מה שלא נאמר? זה כבר לא כל כך ניחא. זה משאיר טעם לא טוב בפה, ועם הטעם הזה מגיעים גם לפגישה עם הבחור הבא.

הסתייגויות, התנצלויות ושאר ירקות:

כל הנאמר לעייל מנוסח בלשון זכר אך פונה לבני שני המינים. נשים נדרשות לאותם סטנדרטים של הגינות, לרגע לא נטען כאן אחרת.

הרבה בחורים הגונים יש בעולם, הרבה בחורות יש שאני מתביישת לחלוק איתן אותו מין. יש שיתעקשו שתאסוף אותן, שלא יסכימו בכלל לצאת איתך אם אין לך רכב או כאלה שמראש ישאירו את הארנק בבית. נצלניות (ונצלנים) יש הרבה. אנחנו לא מתעסקים באלו שלא תרצה לראות שוב, אלה באלו שיהיה לך ממש חבל להפסיד. ובגלל בוטנים כמו תקשורת פשוטה.

והתנצלות אחרונה לסיום: אני עצמי וודאי שלא חפה מכל חטא. בעוונותיי עייפתי כמה בחורים בויכוחי סרק ושיחות טלפון מתחמקות. אבל היום אני משתדלת לכפר על כל אלה ולהתנהג יפה. 

ולבסוף, תודה לכל מוריי שהביאוני עד היום:

לזה שהבריז משתי פגישות (לא ברור עד היום מה חשבתי לעצמי כשהסכמתי לנסות להפגש שוב). לזה שדיבר איתי חמש (!) פעמים ביום הפגישה, גם כשהסברתי שאני בעבודה, הביע התלהבות כשנפגשנו, ולמחרת לא שמעתי ממנו עוד. לזה שהגיע בחולצה מכופתרת ומגוהצת, שמכיסה ומכיסי מכנסיו מציצים אין ספור פתקים, עטים ורשימת קניות. לזה שאמר שאחרי חמש פגישות הוא כבר מוכן להתחתן עם הבחורה ומייד אחר כך ביקש חשבון ו"בואי נחזיר אותך הביתה".

ותודה רבה לכל אלה שאמרו "אנחנו לא מתאימים אבל אני רוצה להכיר לך חבר שלי", שפירגנו כשהצעתי לשלם עליהם, שהגיעו בזמן ואיחלו לי הצלחה בהמשך.

מכל מלמדיי השכלתי ומפגישותיי יותר מכולם.

בחתונה שלכם, אמן.