"העולם הערב" נחשבת בעיני רבים לתוכנית שאין לה תחליף גם היום. אני חיבבתי אותה לפרקים, כשלא הציגה הומור מופרע מידי, איברים מדממים (אחת מאהבותיהם הגדולות) וקטעים שדיגדגו את גבולות הצניעות וגם עברו אותם. אני אוהבת את ההומור שלי סולידי; עוד בפולניה הייתי ככה.

אבל אתמול נזכרתי דווקא באחד המערכונים שלהם שהציג תמהיל של כל הנ"ל.

אברי גלעד קורא לשרית סרי ומבקש ממנה להיות תימניה לוהטת עבור הלקוח של שמונה, ופולניה רותחת בשביל זה שהזמין אותה לעשר וחצי. אני לא זוכרת את המילים המדויקות או את השעות המקוריות, אבל הבנתם את הרעיון.

וזה בדיוק הקטע בו נזכרתי כששדכנית הבית התקשרה אלי אתמול לשאול אם אני פנויה להכיר והקריאה לי פרטים של שני בחורים. שם, גיל, גובה (לפי סקר בלתי מייצג גובהם הממוצע של גברים בישראל הוא 1.73 מ'. איכשהו זה תמיד המספר שיוצא לי שמוע), מצב משפחתי, מקצוע, ומה הם מחפשים. הראשון מבקש אופטימית ובעלת שמחת חיים, והשני, קטן ממנו בארבע שנים, עובד באותו עבודה וגובהו זהה, רוצה בעלת לב טוב, חמה ומשפחתית.

לפי פרטים בסיסיים, בלי תמונה או קול או כל דבר אחר שהוא לא נתון יבש, אין לי אפשרות אמיתית לדעת אם אנחנו מתאימים, אם יש כימיה, אם יש מצב. השדכנית פגשה אותם ועל סמך הכרותה עם כולנו היא מנסה כמיטב יכולתה לחבר בין שניים שנראים לה הולמים זה את זה. "ושניהם חמודים", היא אמרה.

חמודים-חמודים או חמודים כמו שכולנו חמודים?

חמודים-חמודים, היא התעקשה.

אז אני זורמת." אי אפשר לדעת אף פעם מאיפה תגיע הברכה", כמו שאומרות האימהות.

עכשיו....

אני שמחת חיים?! לא זוכרת מתי יצא לי לאחרונה. חמה ומשפחתית? כן, אם מחלצים את זה ממני באיומים. אבל אמרתי, נארגן להם. רוצה שמחת חיים? נבוא עם שמחת חיים. הערב אני שמחה! רוצה משפחתית וחמה? אין בעיה. על האש. לארוז לך שיהיה לך לדרך? הערב אני אהיה מה שאתם רוצים. על ההמשך כבר נדבר.

אין לי ממש נתונים לעבוד איתם, כל מה שאני יודעת הוא שאני יוצאת לפגוש מישהו (1.73 מ'), והוא יכול להיות העתק שמש שלי ואני לא ארצה לראות אותו שוב, והוא יכול להיות רחוק ממני כרחוק שמיים וארץ, ואני ארצה לנסוע מהפגישה ישר להורים. "הכי חשוב לבוא עם ראש פתוח" כמו שאומרות השדכניות. וחברות שהתחתנו. וטוקבקיסטים עם נסיון חיים והקלדה מהירה. שאני אתווכח? עם טקבקיסטים?!

המילה האחרונה שבה יתארו אותי אנשים שמכירים אותי היטב היא "זורמת". אבל אפילו אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש עם כל השמחת חיים הזאת שאני מצליחה לארגן למשך שעה וחצי של כוס קפה.

הערב אני זורמת. אינשאללה תהיה האחד. 

*

זאת הקבלה גרועה, שברור שלא כדאי שאעשה, אבל במשך כל הכתיבה זה השיר שזימזמתי לעצמי.

התחלתי עם פולניה רותחת ואני מסיימת עם רקדנית פרטית. לא זו הגישה שאיתה אני מגיעה לדייטים, אבל משהו בפאסט פודיות שלהם, שני דייטים בשבוע, בכל זאת חילץ ממני דווקא את ההקבלה הזאת. גם כן דוסית.... שוין.