משבש הכל. מערער, מוציא מאיזון. אינעלאבאשלך, גרהם בל!

הבעיה עם דיאטות, זה אני יודעת מזמן, היא שאחרי כל הימנעות מאוכל מגיעה הזלילה הגדולה עם ריבית. מאז שהפנמתי את העיקרון הזה אני לא בדיאטה והמשקל שלי משביע רצון. עכשיו נשאר רק ללמוד את הלקח הקטן הזה לגבי דיאטות טלפון, ואחרי שאפנים גם אותו נראה לי שאתפנה לכבוש את העולם.

יש פרידות שהן חיתוך מהיר וכואב, יש פרידות שנמשכות כמו מסטיק. זאת הנוכחית שייכת לסוג השני. עוד היינו נפגשים אחרי, מדברים בטלפון, מסתמסים עד לכאב אצבעות. זה גרוע, בחיי שאני מודעת לעובדה הזאת. אבל קשה לי להיגמל מההרגל.

במקום להיגמל אני עושה דיאטה. גוזרת על עצמי שתיקה תקשורתית ומתגעגעת בלב. אבל לכל גמילה יש מוצאי גמילה, והיום, אחרי עוד שבוע נטול, היתה שיחת טלפון.

תיכננתי לישון היום ב23:00 לכל היאוחר, אבל רק הבכי אחריה לקח יותר משעה, ולשמוע את דייר סטרייטס מנחמים אותי עוד עשרים דקות, ולקבל סמס מאמא שלי ("היום ראש חודש! הדליקו נר ובקשו טוב מתוך התחושה הכנה שמגיע לכן!") ולבכות מחדש, עוד 20.  

אז הנה כבר כמעט 1:00 בלילה ואני עדיין פה, מנסחת את הכאב שלי במילים בשביל לפרוק, ובשביל היום המאושר ההוא, בו עוד נצחק על כל זה. או משהו.

יהודית רביץ אמרה את זה פעם בעדינות:

איך טלפון אחד קטן

מעורר שוב געגוע

איך מתוך הסדק

מבעבע תעתוע

בדיוק שחשבתי ששכחתי

ואיך שנגמלתי - התמכרתי

כמו ארנב באור נלכדתי

טפשונת שכמותי

אני שנשבעתי

לשמור לי אמונים

איך לא ידעתי

לא ליפול על הפנים

על הפנים.