סטטיסטיקות הן אחד משעשועיי כאן בבלוג. אני מניחה שגם אצל שאר הכותבים זה משחק נפוץ. עמוד שהוא כולו שלך ובשבילך. מנפח אגו, במיוחד כשיש הרבה כניסות. אפשר לראות שם כמה אנשים נכנסו לבלוג, מתי, מאיפה. כמה אנשים צפו בו בחצי השעה האחרונה, בחצי השנה האחרונה.

אשר לראות שהגיעו אלי מהפייסבוק; מישהו שם הפנה אלי, ואין לי אפשרות לדעת מי, יען כי משוללת פייסבוק אנוכי (ותכף גם אני אכחד, כמו הדינוזאורים בזמנם).

אפשר לראות את שאילתות החיפוש בגוגל, דרכן הגיעו אלי.

הרוב חיפשו את "דוסית בעיר הגדולה". אנשים שכבר היו כאן וקראו, אבל לא עשו מנוי (חצופים!).

אבל היו שחיפשו "איך לסיים קשר", "על מה אפשר לדבר עם בנות", "מה לומר לבחורה בטלפון" או "איך לברר על בחור", ואני עליתי להם בתוצאות. אפשר לחשוב שאני senia או משו  

חשבתי על מיזם חדש: לכתוב פוסטים לבקשת הקהל. לבדוק מה מחפשים ולכתוב בהתאם.

או לכתוב כאן מילים מהחיפושים המבוקשים ביותר, "כמעט מלאכים", "יד שניה", "בר רפאלי" (השערה בלבד, לא בדקתי...) ואז גם אני אופיע בדפים האלה. בערך בדף ה70,000   אבל אופיע!

או לכתוב כאן אוסף של שטויות, למשל "ברווזי גומי בלאפה" או "הושג שלום במזרח התיכון" או "לאמריקה יש נשיא שחור" (הממ... אופס) ולהיות בין התוצאות הראשונות, במקרה שמישהו יחשוב לחפש כזה דבר.

אבל בינתיים, לרגל הממצאים, הנה פוסט שמוקדש לשאילתות הנ"ל (והנה הפוסט הדומה הקודם). אני מקווה שמי שיגיע לכאן יעשה שימוש מושכל בעיצות שני הפני שלי, ולא לשכוח, זה נעשה על דעתכם בלבד, אני לא לוקחת אחריות.....

שיהיה בהצלחה.

איך לברר על בחור לבקש ממנו בנימוס שמות של שני אנשים שמכירים אותו ולהתקשר אליהם. לתת לו שני שמות משלך, אם הוא מבקש. כן, באמת.

איך לסיים קשר בצורה מכובדת  אובכן, התשובה בגוף השאלה. כל מה שעונה לקרטריון "מכובדת" בעינכם, תקף כאן. לא נראה לי שיש מישהו שמחשיב התעלמות, סינון טלפונים או בגידה כדרך מכובדת לסיים קשר. לעומת זאת טלפון ביום שאחרי, סימוס קטן ואדיב, מייל או אפילו הפלת התיק על זה ששידך בינכם, אם הוא בנמצא, בהחלט באים בחשבון. רבאק, תחשבו, זה כולה כמה דקות של אי נעימות, זה יהרוג אתכם?! אז תתפתל רגע בכסא בזמן שתדברו בטלפון, ותתפתלי כמה דקות מול המחשב בניסיון למצוא את המילים המתאימות ובהתחבטות בשאלה האם להוסיף אייקון או לא (להוסיף, ברור), וזהו, זה נגמר. ולא תצטרכו עוד לחשוש ממפגש מקרי ופדיחיונרי, או מזה שישנאו אתכם לנצח. תוסיפו קצת קארמה טובה לעולם הזה, תגמרו יפה עם אנשים, מה יש. זה לא הרבה לבקש.

מה לומר לה בשיחה הראשונה  שיחה ראשונה בטלפון? לא אומרים בה הרבה. קובעים מקום ושעה ומתייצבים בזמן. מקסימום אפשר להחליף כמה פרטים בסיסיים אבל לא מעבר לזה. כל פירוט מעבר לבסיסי יוצר ציפיות לא בריאות. תשמרו את האנרגיות לפגישה. ובאופן אישי, אני שונאת לדבר בטלפון, לפעמים נאלצתי ממש להדוף בגופי אנשים שרצו להאריך. אז נא להתחשב. מה גם שתמיד קיבלתי את השיחה בזמן לא נוח; באוטובוס (לא שומעים כלום), בזמן שאני אוכלת (לא מדברים בפה מלא), או בזמן שאני עם אחרים. איכשהו עוד לא יצא לי לקבל שיחות טלפון בזמן שאני משתעממת למוות ובוהה בתקרה בתקווה שמישהו כבר יתקשר. כך שטלפון זה לא הכלי הכי טוב במקרה הזה. תקבעו פגישה ויאללה כבר.

מה לומר בשיחה הראשונה בפגישה? \ על מה אפשר לדבר עם בנות  או. תשובה מורכבת. נתחיל מהקל. מה לא לומר לה. לא לדבר על דברים שליליים או מביכים בעברכם, כמו טיפול פסיכולוגי, כדורים, דכאונות, הפלות או הערצה לניק קרשואו. לכל אלה יהיה זמן יותר מאוחר, כשתכירו קצת יותר לעומק. (יחד עם זאת, אם אתם נפגשים דרך שדכן, מן הראוי שהוא יגיד מראש אם לפוטנציאלי יש בעיות נפשיות \בריאותיות או כל דבר אחר יוצא דופן).

מה כן לומר? תתחילו בלהקשיב. לא פחות חשוב בפגישה מאשר לדבר. אם מקשיבים מגלים הרבה דברים חשובים. למשל, מה לענות! ומשם מתחילים לזרום.

הטכניקה שלי בפגישות היא לספר על עצמי בקלילות ולתת למאזין לבחור וילון, לבחור במה הוא רוצה להתמקד ממה שסיפרתי ועל זה לשמוע עוד. לשאול אותו אותן שאלות על חייו, וגם לשאול דברים שמעניינים אותי: איך אתה רואה את החיים שלך? מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול? מה אתה מחפש? ואפילו לא מתביישת לשאול באופן יותר ספציפי- אתה אוהב את המקצוע שלך? אתה רואה את עצמך גר בחו"ל? כמה ילדים היית רוצה שיהיו לך? (אלה שעונים "כמה שאלוהים ייתן" מוחזרים אחר כבוד לאמא שלהם. קודם תלד אתה, ואחרי זה נדבר). בגלל שאין לי סבלנות למרוח פגישות סתם אני שואלת גם על מערכות יחסים קודמות אבל צריך להרגיש בנוח כדי לשאול את זה. ולזכור שבעוד רגע תישאלו בחזרה על אותו דבר, ותצטרכו לענות.

יש גישה שאומרת שפגישה ראשונה צריכה להיות כייפית, קלילה וזורמת, שלא צריך להפציץ בשאלות כבדות כבר על ההתחלה אלא רק לנסות להרגיש נוח זה בחברתו של זה, כדי שיהיה חשק להפגש שוב, ובפגישות הבאות להיכנס לעובי הקורה.

הגישה שלי טוענת שהחיים קצרים  ולי אישית אין סבלנות או זמן להימרח. מה גם שקשה מאד להיות קליל, זורם וכייפי עם מישהו שהרגע פגשת והוא לחוץ בדיוק כמוך. אז אני מעדיפה לברר מההתחלה עם מי יש לי עסק, ואם אנחנו באותו ראש, אפשר להתחיל להנות מפגישה מס 2.

לא נראה לכם? זו מדינה חופשית. טקבקו.

סעיף קטן א, סיפורי צבא. האם לספר לה סיפורי צבא? אני מדברת כרגע מנקודת המבט של דוסיות שעושות שירות לאומי וצבא זר להן כמעט לגמרי. על פניו נראה שזה ירתק, בפועל..... לא ממש. לא כדאי להגזים עם זה. בגלל שאני רעה, לפעמים בדייטים משעממים אני מנווטת את השיחה לחוויות צבא, ואני יודעת שכשנגיע לשם הוא יספר בהתלהבות, ואני אזכה בכמה דקות של שקט. נורא, אה? מה לעשות, לפעמים צריך להיות יצירתיים. אבל יש יוצאי דופן. פעם נתתי למישהו להיסחף עם סיפורי הצבא שלו בגלל שהיה ברור שהוא מספר אותם כדי לעשות עליי רושם וזה היה חמוד כל כך. לא כל כך הקשבתי לסיפורים אבל שפת הגוף שלו היתה מרתקת! כולו דריכות וריגשה. איזה חמוד.

אה, שפת גוף. כן, זה חשוב כמו שאומרים שזה. וגיגול פשוט או ספר מהספריה יגלה לכם כמה דברים בסיסיים שכדאי לדעת.

ובאופן כללי, בפגישות הכי טוב להיות פשוט עצמכם. אם אתם שטותניקים זה לא הזמן להרצין, ואם הבדיחה היחידה שאתם מכירים כבר מגדלת דור שלישי, אל תנסו להרשים את הדייט\ית עם צחוקים. אנשים באים לפגוש אתכם, אז תנו להם את האתכם האמיתי, לא איזה זיוף. לי כבר יצא ללבוש קשתות-שיער עם אוזניים, להיכנס למזרקות, ולבכות בדייטים. הייתי אני. מלובשת ומאופרת ועם רצון לעשות רושם טוב, אבל עם העצמי האמיתי שלי. מצד שני, עדיין לא התחתנתי, אז מה זה אומר.... טוב, במקרה כזה צריך פשוט להשיג אישיות. זה גם מאד עוזר.

איך לדבר עם אנשים מזותומרת איך?! בנימוס! גייסו את מיטב הכוחות ותהיו נחמדים. זה עולה לכם בבריאות? תאמינו לי, לי זה עולה יותר. ולביישנים שבינינו, שנסו מותניים וטפלו בזה. כדאי לכם. יעשה לכם רק טוב.

בעברי הרחוק הייתי פרח קיר. היום אני גאה לומר שאני גם פרח קיר, אבל קצת יותר גדול. רואים אותי. בגיל 17 קיבלתי החלטה להיות בנאדם. אני אפילו זוכרת את היום הזה, גשום, אחרי בית ספר, בדרך לחנות לציוד אומנות. היתה לי דרך ארוכה ללכת ברגל, הלכתי אותה באיטיות בגלל הגשם המכביד, חשבתי על החיים שלי ומה יהיה איתי ושאיאפשרככהיותר! (בשש שנות תיכון הצבעתי בכיתה רק ארבע פעמים, עד כדי כך המצב היה גרוע), וקיבלתי החלטה להשתנות. כשהגעתי לחנות כבר הייתי בנאדם אחר. וממש הכרחתי את עצמי להתבדח עם המוכר בתור סיפתח לאני החדשה (והוא חייך בחזרה).

ואחר כך לימדתי את עצמי להציג את עצמי בצורה מכובדת, לדבר לפני קהל קטן של אנשים (קהל גדול זה עדיין מפחיד. אבל בקרוב, בקרוב!), ללבוש את החיוך הכי יפה שלי כשבפנים אני מתה מפחד. מבחינתי זה עדיין עבודה, אחרי ערב של מינגלינג אני יוצאת מזיעה כמו אחרי יום עבודה של שמונה שעות, אבל גאה בעצמי. היום אני מסוגלת לפתח שיחה על כל דבר ועם כל אחד (כמעט), בעיקר על נושאים שאני לא מבינה בהם כלום. נסו את זה, לפעמים זה כייף.

אל תתביישו לבקש עזרה. ואם צריך, יש קורסים לדברים האלה. אחד הדברים החשובים שתלמדו בחיים. ואחר כך תחזרו לכאן ללמד אותי.

טיפים איך לקבוע דייט עם בחורה טוב חלאס, עזבו אותי בשקט.

ולזה שחיפש תמונות של דוסיות...... קבללל: