חנוכה הוא חג של אור. בשיאה החשוך של השנה אנחנו מדליקים אור קטן ואיתו מנצחים את החושך. בניגוד לכל שאר העולם שחוגג בתקופה הזו עם אורות אין ספור ועושה למי מאיתנו קנאה גדולה בלב על שהחגים שלנו נראים עמומים משהו ליד החגים שלהם, חנוכה מלמד אותנו את הכוח של האור בצורה הטובה ביותר.

המצווה הבסיסית היא "נר איש וביתו", הדלקה של נר אחד ביום, במשך שמונה ימים. אנחנו אכן מדליקים נר אחד ביום ועליו מוסיפים גם את הנרות שקדמו לו, אבל הבסיס הוא רק נר לי דקיק.

ואיך מדליקים? "בית שמאי", אוחזים באמת בלתי מתפשרת, אמרו, ביום הראשון מדליקים שמונה נרות, וכל יום מפחיתים אחד. בית שמאי סברו שצריך לגרש את החושך, את הרע, בבת אחת, על ידי אש, שאי אפשר שאדם יגיע לטוב בלי לשרוף את הרע שבו, והתמעטות הנרות יום אחר יום מעידה על הפחתת הרע.

בית הלל, לשיטתם אוהבת האדם, סברו שככל שתיגבר האורה, ממילא יפחת כוח הרע שבעולם. לא צריך להתאמץ להפחית מהרשע אלא להתאמץ בהדלקת אור, והחושך נמוג מאליו. ואכן כך נפסק להלכה. כל יום מוסיף את האור שלו.

ימי חנוכה הם מהימים האהובים עליי ביותר במהלך השנה. גם חורף וגשם, גם אור נרות, גם סופגניות משוקלדות. מה צריך בנאדם יתר מזה?

ובעיקר חנוכה מזכיר לי שגם כשהכל חשוך וקשה, יש עוד אור קטן ועקשן שממשיך לזרוח ולהפיץ סביבו אופטימיות. הוא קורא לא להתייאש ולא לאבד תקווה, ומזכיר את הניצחון על אלה שרצו להשמיד אותנו. לפעמים אלה יוונים, לפעמים אלה הפחדים זורעי האימה שבלב.

חנוכה הוא חג של ראיה. אסור להשתמש באור הנרות לצרכינו הפיזיים כי לא לכך הם נועדו. אבל צריך להסתכל בהם, ולהתבונן פנימה, לחפש את האור הרוחני שבתוכנו ולהפיץ אותו, גבוה ולמעלה.

הדליקו אור!

צילום: עמית מגל