"כשאהיה גדולה", את אומרת,

"אני רוצה להיות מוכרת ארטיקים ומשוררת".

הנה כדורי הגלידה שיחליקו מבין אצבעותייך.

צהובים מלימון, פרדס תפוזים בכתום

והאדום שהוקז מדם האבטיח. כאן גרה

השירה. אז למה לך מילים.

 רוני סומק

*

שימו לב למבנה השיר; ציטוט תקני ומפוסק כהלכה בשתי השורות הראשונות. עוד משפט שלם בשורה השלישית. השורות הבאות כבר מתחילות לנזול ולהתערבב... שורה רביעית שמסתיימת ללא פסיק, שורה חמישית שמפוסקת באמצעה בנקודה, וסוף המשפט הבא גולש אל השורה שאחריה. לכאורה "כאן גרה השירה" היה צריך לעמוד כמשפט בשורה אחת ולא להתמתח על פני שתיים. אבל רק לכאורה 

בשירים בכלל, ובשירים קטנים בפרט, הפיסוק הוא חלק אינטגרלי מהטקסט והוא תומך במשמעות שלו.

סומק הוא איש של מילים. אבל לפעמים גם משורר עומד משתאה מול המציאות היפייפיה, עוד לפני שיטרח לייצג ולמסגר אותה במילים. ובשיר הקטן הזה הוא מעמיד את המציאות לפני השירה (מעשה שלפעמים קשה למשוררים לעשות) והוא אחוז התפעלות ממנה, על קסמה היומיומי, הפשוט והמרהיב.

שבת של צבעים ואור