כל  הדיבורים האלה על שנה חדשה באמצע חודש טבת עושים לי לגרד בראש כל שנה מחדש. איזה שנה? היא לא התחילה כבר מזמן?

בגלל שאני מפרגנת לאנשים לשמוח מתי שרק אפשר, אין לי בעיה עם מסיבות. כל סיבה טובה למסיבה, ואם מגזיני אופנה נערכים חודשיים מראש להפקות נוצצות, בכלל טוב. פייאטים זה מגניב. קצפי יוצא על כל אלה שחייבים לקרא לזה "סילבסטר" כי להגיד שנה אזרחית זה ארוך מידי, וגם לא קול. אלה או אנשים שלא יודעים ולא אכפת להם, וסילבסטר זה השם וסילבסטר זה מה שהם יגידו, ואנשים שלא חושבים אנחנו פחות אוהבים, או שאלה אנשים שחייבים להרגיש חו"ל בכל הכוח, כי יזראל זה הפרובינציה הזעירה והלא מתאימה הזאת, וצריך ליישר קו עם שאר העולם. בבלוג הזה כאן אנחנו לא אוהבים גם אותם. (כמה אהבה רצה כאן, מדהים...)

אני עוברת ברחוב ורואה את כל האורות הנוצצים והלב נצבט פעמיים. גם כי זה נורא יפה, וגם כי באמת חבל שאין לנו את זה בחגים שלנו. אבל לא במובן המיידי של 'גם אני רוצה כמו שלהם' אלא במובן הזה שאנחנו לא באמת מרשים לעצמנו.

לחגים היהודיים יש איזה כובד ראש ורצינות כזאת, שאני, כאשה כבדת ראש ורצינית רוב ימות השנה מאד אוהבת. אני לא רוצה את החגים שלי קלולס (וקלולס, למשל, זה מילה שנשמעת נורא טוב, והבלוג מאמץ אותה בשתי ידיו אף שהיא חולי"ת למהדרין). אני אוהבת שהם מוגשים עם קצת עומק, וגם עם המונח המפוצץ "קדושה". ורק אחר כך בא העוף החגיגי בתנור.

אבל חסרה לי בהם השמחה העולצת הזאת, שמחה פשוטה, ישירה, נטולת עומק מלבד חגיגיות לשמה. שמחה שאפשר להשיג גם על ידי גרילנדה (שרשרת מנורות?), ובלוני הליום. חג אזרחי, בקיצור.

בגלל זה אני מפרגנת למסיבת תחילת שנה אזרחית, היום היחיד ב365 הימים שבו כל העולם חוגג יחד ומאותה סיבה. בכייף! רק למה להתייחס לזה כאל תחילת השנה שלנו? מחזוריות השנה העברית היא כל כך נפלאה, אם מואילים לשים לב אליה, ששנה נטולת עומק, בה חודש רודף חודש רק כי צריך למספר אותם איכשהו, נראית לי סתמית.

אז איך חגגתם?

אני חגגתי כאן, מול המחשב. מומלץ בחום.

שתהיה לנו שנת מס נהדרת, והלוואי שכולנו נעלה בדרגת המס, אמן.