יום שישי בדרום תל אביב, הכל יכול לקרות.

הבודק בכניסה לתחנה המרכזית לא מסתפק במראה התיכוניסטית שעטיתי על עצמי היום ובודק ביסודיות רבה מידי את התיק שלי. אני לפעמים חושבת, למה אני בכלל טורחת לשטוף ידיים ולהתרחק משירותים ציבוריים, אם התיק שאני נושאת עליי הוא מפגע אקולוגי מהלך. כל כך הרבה אנשים מפשפשים בו במהלך היום, אני לא יודעת איפה הידיים שלהם היו קודם ומה הקטע שלהם עם לא לגזור ציפורניים. כל הדברים שלי ממושמשים לעייפה, כל האנשים שמאחוריי זוכים לראות מה אני אוכלת, קוראת, שותה ונושאת עליי בתיק באופן כללי. כל כך התרגלנו לחדירה לפרטיות (המוצדקת) הזאת, שאם בודק מעביר אותי רק על סמך המראה התמים שלי אני תוהה אם ככה הוא מעביר גם את הטרוריסטים שבטח תכף ישתלטו על הבנין.

אז הבודק הזה. והידיים החטטניות להפליא שלו. וההערות שלו ("את עייפה?! אני יותר עייף"). ואז הוא מגלה את גליל הטישו שצמוד אליי בימים האחרונים ומגלגל על כף ידו כמה פעמים ותולש. "זה לא חוצפה, נכון? את מרשה לי, נכון?"

מזל שהוא לא ראה את התפוח, עוד היה מבקש ביס.

**

שינקין. רחוב שאסור להיכנס אליו ביום שישי. אפילו המכוניות כבר ויתרו על נסיעה בו כי האנשים הולכים גם על הכביש. המדרכה מתפקעת מקבוצות תיירים (!!) ומעגלות ילדים דורסניות. אין לי כלום נגד עגלות, ויש לי הרבה בעד הרגליים שלי. אבל היום הייתי חייבת להגיע לשם.

בקצה הרחוב עמדה אישה מבוגרת ומכרה פרחים מתוך עגלת ילדים וינטג'ית ומתפוררת, עתיקה כמעט כמותה. "פרחים?" היא שואלת. העפתי בהם מבט קצר, לא מתלהב, ומייד נזכרתי באחותי הצדקת שפעם הביאה הביתה לכבוד שבת זר פרחים קטן ובלוי וסידרה אותו יפה בצנצנת. תהינו מאיפה היא הגרילה אותו והיא ענתה שקנתה אותו ממישהו שמכר בתחנה המרכזית. ושבמקום לעמוד ולבקש כסף הוא לפחות מנסה לעשות משהו ולתת משהו תמורת הכסף, אז היא קנתה. מאז מתארחים אצלנו בבית מידי פעם "פרחים של מצווה", וגם השבת זה הזר שניצב על השולחן. יפה יותר מכל זר אחר שאני מכירה. 

גם כשאין לך כלום יותר חוץ מהפרחים בגינה שלך, הכבוד העצמי נשאר ומצווה עליך לקום להתפרנס.

**

חזרה הביתה. בכניסה לבנין שלי אני מוצאת אדם מבוגר, חצי שוכב על המדרגות. אני משתדלת לעבור לידו בשקט. בשכונה שלי למדתי להקטין ראש. לא ליצור קשר עין, ולא להעיר ולא לעורר שום דבר שעלול להתפתח ליותר מאשר מבט חטוף.

אני עוברת בשקט ומבינה שגם תותח לא יעיר אותו כרגע. בין רגליו אני מוצאת מזרק.

זו פעם ראשונה שאני רואה את החדשות מול העיניים שלי. ואין לי מילים לזה.

ואין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי למנוע מאיש זר לקחת את המנה הבאה. הייתי אפילו יוצרת קשר עין בשביל זה.

אני עולה לדירה ומשם ממהרת לנסוע להורים. יש לי זר פרחים ביד, הוא צריך מים.

שתהיה לכולנו שבת של שלום. אף פעם אל תוותרו.

(מוקדש למרית שהגיעה לביקור מאוסטרליה. היי מותק   )