לא הקשבתי השנה הרבה לרדיו. התמקדתי באוסף הדיסקים שלי, בשפע קליפים ביו טיוב, ובשעתיים של בועז כהן ב88 FM ("רוקר טוב", כל יום בין 8:00 ל10:00) שלא מייצגות את הרדיו הישראלי (ע"ע גלגלצ) אלא טעם משובח. להשלמת האסקפיזם קינחתי ב"קופסת הלהיטים" עם עופר נחשון, גם ב88, כל יום ב13:00. ומי שמכיר את עופר נחשון יודע שהקשר בינו לבין מה שמושמע ברדיו מקרי עוד יותר....
שיר אחד כן תפס את תשומת הלב שלי, ולא, אני לא מתכונת ל"ערב טוב" של ליאור נרקיס.... (ע"ע מה זה הדבר הזה?!)
"התרגשתי לקראתך" של עלמה זוהר הוא שיר מרגש. שיר אהבה פשוט ויפה ומדויק. הדימויים לקוחים ברובם מעולם הטבע, איפה שאין משחקים ואגו ומניפולציות אלא ישירות. אהבה כזאת שאפשר להגיע בה בלי להודיע מראש, שאפשר לבוא ללטיפה בלי הסברים. וברוח המדיטציה שאופפת אותי לאחרונה, אהבה שהיא כמו לנשום. פנימה, החוצה, פשטות. וכשמתחברים למקום השקט הזה בפנים וסוגרים את הרעש מחוץ אליך, נזכרים כמה הכל באמת יכול להיות ככה, גם בשאר הזמן. ישיר, חסר עכבות. שלם.
זה השיר שאני מקווה שילווה אותי בהמשך השנה הבעל"טנו. שיפה ופשוטה תהא השנה אשר מתחילה לה בשבוע הבא.
שבת שלום, תנו נשיקה לאנשים האהובים עליכם.
התרגשתי לקראתך עבר בי רעד מחשבה אחת צלולה בלתי מודעת עוד מעט...
כמו שכלבים יודעים לפי הריח כמו שכלבים רצים בשביל לקראת אורח התרגשתי לקראתך
פרשתי שתי ידיים באוויר לכשתגיע רציתי שתבוא בלי להסביר בלי להודיע בלי סיבה
כמו שהים גואה בלי נשימה כמו שצמחים בוקעים לאור מאדמה התרגשתי לקראתך
השארתי סימנים טבועים בחול ברגל יחפה באתי כמו שהכלבים באים ללטיפה בלי להתנצל
כמו פרפרים מסנוורים לאור ירח כמו הלחישה של הגפרור המתלקח התרגשתי לקראתך
OK GO! הם ארבעה אנשים יצירתיים מתוצרת שיקגו, אילינוי, הפועלים כעת מלוס אנג'לס. שניים מהם נפגשו במחנה לאומנויות בגיל 11, שמרו על קשר במשך השנים, וקטפו את שני חברי ההרכב האחרים בתיכון ובקולג'. (בשנת 2005 הוחלף חבר אחד ומאז הם במתכונתם הנוכחית).
המורה שלהם באותו מחנה נהג לומר להם "ok.... go" בזמן שהם ציירו, והוא מונצח בשמם עד היום. לדעתי הוא צריך לבקש תמלוגים.
הם פועלים בדרך זו או אחרת כבר 12 שנה אבל רק בשנים האחרונות זכו להכרה ברמת מליוני הצפיות לקליפים שלהם.
קליפ ההליכונים שלהם הוא זה שהציג אותם לכל העולם במיטבם:
והממתק הנוכחי הוא השיר This too shall pass
הנה הווידאו הפחות מוכר לשיר הזה (רק שני מליון צופים), מכיל כמה הפתעות.
כשאני שומעת את השם "יונה וולך" אי נעימות גדולה עוברת בי מלמטה למעלה כמו גל של קור. בשיעור ספרות בתיכון המורה לספרות אפילו לא רצתה לספר לנו למה יונה וולך היא מוקצה מחמת איסור, רק אחזה בשלילי בזנטי שלה ולא יספה. אחר כך חקרתי (בספריות, אינטרנט עוד לא היה נפוץ אצלנו בסלון) ומצאתי לבד את התמונות המרעישות ואת השיר הפרובוקטיבי ההוא (שכן, גם עכשיו לא אומר את שמו), הזדעזעתי וטרקתי את הדלת על המשוררת.
הרבה אחר כך ארז נתן לי את הדיסק "בציר טוב" ובגלל שסקרנית הייתי תמיד, הקשבתי לו למרות האמור למעלה. הקשבתי ואהבתי (ובמיוחד את יונתן). בכל מקרה עד היום השירים מתוכו נותרו היחידים של יונה וולך שאני מכירה ואוהבת. את כל השאר אני משאירה מחוץ להישג ידי.
תוך כדי זה הכרתי את מוניקה סקס, גם בתיכון, עוד שם שהיה קשה להגות אז בקול. מתוכו התחברתי לאווירת "סאן חוזה", פסטורליה ורודה עם דימומים מהידיים.
*
כשבאתי לקחת אותה מהעננים
מילים: יונה וולך
לחן: שמעון גלבץ
כשבאתי לקחת אותה מהעננים
היתה ענודה כבר
קולות הקוקו והתנשמת
להטה באזנה
ז'וליאן הורוד
השאיר לנו קור פתלתל
אני ידעתי שהיא תיפול
אבל ניסיתי
אני ניסיתי
וז'וליאן הורוד טוה מסביבי
נייר צלופן בסרט אדום.
סאן חוזה
מילים ולחן: יהלי סובול
היא נסעה לסאן חוזה וחתכה את הוורידים
היא סבלה ממנת יתר של שמש ודקלים
יש שם בית חולים יפה הרופאים בחלוקים
ופלמינגו על הדשא הם צפופים כמו עננים ורודים
ע נ נ נ נ י ם
מה היה לך רע להיות ילדה שלי
לבזבז את השעות שלך איתי
בסוף גמורים לשכב אחד בתוך השני
אני נשארתי כאן כמובן בזבזתי זמן
כי אני תמיד סובל מלב שלא פועל
ע נ נ נ נ י ם
מה היה לך רע
באתי לאסוף אותה מנמל התעופה
עם תחבושות על הידיים היא היתה יפה
כמו מתנה בעטיפה.
כמה זה נפלא שוב אהיה שלה
לבזבז את השעות שלי איתה
בסוף גמורים נשכב אחד בתוך השני
*
תמיד כשאני שומעת אחד מהשירים האלה אני מייד נזכרת בשני והם מתערבבים לי בראש. בחורה אובדנית, בחור מושיע (?) שבא לאסוף אותה, עננים, ורודיות, מתנה בעטיפה, צלופן עם סרט אדום, תחבושות ענודות כמו מתנה. תמיד נראה לי שהשני הוא הרחבה ופירוש לראשון. ורק ז'וליאן הורוד נשאר תמיד כמו חידה.
בשבוע הבא יערך ב"תמונע" מיני פסטיבל פונץ', שבו ערב אחד בכיכובו של יוסי בבליקי ופונץ' לצידו, וערב שני בו פונץ' כולה היא הכוכבת.
נשאלת השאלה, האם להגיע לשני הערבים או רק לאחד מהם?
בפסטיפונץ' הקודם הגעתי רק לערב האחרון וכמובן אכלתי ת'לב, כי אחרי הופעה של פונץ' כל מה שאני רוצה זה רק עוד הופעה. מצד שני, אני לא רוצה לתת לעצמי צ'אנס להמאיס אותם על עצמי. אולי פשוט עדיף להישאר עם טעם של עוד? מצד שלישי, עד שפונץ' מופיעה, שאני אגיד לא? יש לי עכשיו שנתיים לחיות על ההופעות האלה אם הם ימשיכו בקצב הרגיל שלהם.
מסקנה: אני שם ביום חמישי. ובעזרת השם גם ביום רביעי. ואם גם אתם שם, תגידו שלום. אני זאת שצמודה לקיר, הכי קרוב לכניסה. אינשאללה הפעם יהיה אפשר לנשום אוויר נקי גם בפנים האולם.
הנה טעימה מאיך שזה נראה בפעם הקודמת (לא בתמונה: העראק):
הרבה זמן לא כתבתי, אני לא מוצאת את המילים. בינתיים אני מסיחה את דעתי בהרבה מוזיקה ואפילו טלוויזיה (מה שאומר שהמצב באמת קשה). ו"עונת החתונות", אם עוד לא ראיתם (צפו בה באתר האינטרנט הקרוב למקום מגוריכם), היא צפיית חובה לכל מי שהתחתן, למי שחושב להתחתן אי פעם, ולכל מי שמעריך בדיחות טובות.
רק היום נחשפתי לשיר המופלא הזה, וכדי לפצות על חיים שלמים, שמעתי אותו היום בריפיט עד שהגרון שלי נשרט והלב שלי צעק שעוד טיפת אמונה זכה והוא מתפוצץ מחוסר מקום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דוסית בעיר הגדולה