החודש חידשתי את חוזה הדירה שלי. כבר שנתיים אני גרה באזור התחנה המרכזית בתל אביב, הנה מתחילה השלישית.
בשורות הבאות אני עומדת לצאת גזענית בעיני כמה מכם אז אם אתם מאלה שהשתתפו אתמול בהפגנה למען ילדי הזרים אולי תרצו לעבור הלאה...
אני אוהבת את דרום תל אביב ובחרתי לגור בה בגלל האווירה, הקרבה להוריי, ובגלל מחיר השכירות הזול יחסית. וכמו בכל מקום, גם לאזור הזה יתרונות וחסרונות. יתרונות מסויימים הם שאפשר לטעום אוכל מכל העולם, למרות שלא יצא לי, מטעמי כשרות. אבל הריחות נחמדים. ולראות אנשים מכל העולם - למרות שאחרי כמה זמן כבר מתרגלים וזה הופך להיות העולם שלך. ובמכולת אפשר לשחק במכונת מזל ולשתות בירה עם התחלה של בדיחה: רוסי רומני ודרום אפריקאי...
יתרון בולט, בעיני, הוא החופש לעשות הכל. גרפיטי על הקירות, מוזיקה בין 2 ל-4 (לפנות בוקר), להתפשט ברחוב, אם זה הקטע שלכם, ואף אחד לא ימנע בעדכם. החלק הפחות נעים הוא, כמובן, לראות מישהי מסוממת ועירומה ברחוב.... אין כאן משטרה ואין זקנות רציניות שיצאו מקלישאת השיער-סגול-ותיק-יד. הכל הולך. ואם מישהו צועק באפס בלילה בטלפון הציבורי שמתחת לבית במחשבה שזה מה שיעזור להוליך את הקול שלו עד אסיה, אפשר לצעוק עליו בחזרה. ניסיתי, זה עובד, וזה כייף לא נורמלי. אני צועקת באנגלית פשוטה, משחקת אותה עובדת זרה, וזה מחזיק מעמד בדיוק שתי דקות אז אפשר לצעוק שוב. כייף, בקיצור. אה כן, יש כאן עדיין טלפון ציבורי. ומשתמשים בו. בקרוב במוזיאון הקרוב לאיזור מגוריכם.
החיסרון הגדול ביותר במקום הזה הוא שכאישה, את הופכת לברווז במטווח ראיה. במשך השנתיים שאני חיה כאן לא נגע בי אף גבר בסמטה חשוכה, והיחיד שכן עשה את זה היה ישראלי **קללות מצונזרות** והוא עשה את זה לאור יום. כך שנראה לי שהרחובות האלה מסוכנים כמעט כמו רחובות אחרים בתל אביב, אבל באף רחוב אחר לא תקבלי מבטים מפשיטים כמו כאן.
האוכלוסייה באזור התחנה המרכזית מורכבת מ 70% גברים. רובם אפריקאיים. וגברים אפריקאים נועצים מבטים ללא בושה או מבוכה. נעוץ ונעוץ. והם גם עוברים אותך וממשיכים הלאה בדרכם ומסובבים את הראש עוד פעמיים כדי להסתכל. לא נעים זה אנדרסטייטמנט.
מכירים את המשפט שאומר שאם מישהו חתיך מתחיל איתך זה מצוין ואם הוא מכוער אז זו הטרדה מינית? יש בו הרבה אמת. אבל מצד שני לא הייתי רוצה שעדת חתיכים מסוקסת תנעץ בי מבטים שאומרים רק דבר אחד. והרחוב מלא באנשים שפשוט עומדים, יושבים או שרועים על הדשא בחבורות, מחכים למישהו שיעבור עם האוטו וישאל אם הם רוצים לבוא לשפץ לו את הדירה, מה שמשאיר להם הרבה זמן להתסכל על הרחוב, ואין בו הרבה בחורות. בין הררי הזבל, היריקות הספונטניות האינסופיות ברחוב והריח הקבוע של סיגריות שעומד באוויר, הכי הייתי רוצה שיעלמו מכאן, אתמול, האנשים שמנקבים במבטים, או לפחות שיפסיקו עם זה כבררר.
לאפריקאים, (ולא, אין לי אפשרות להבדיל מאיזה מדינות הם הגיעו ולכן אני קוראת להם בשם הכוללני הזה) יש תרבות אחרת בכל מובן; נעיצת מבטים היא לגיטימית. אין בה את הבושה שאנחנו רגילים אליה. אז אפשר לומר שיש משהו יפה בישירות הזאת. ואפשר לא לאהוב להיות בצד הלא נכון שלה.
אפריקאיים גם הולכים לאט. פיליפינים, תאילנדים או סינים הולכים מהר. לאפריקאים יש זמן... אם אני הולכת אחרי מישהו אפריקאי אני יודעת שאני אפספס את הרמזור ואת האוטובוס. שום דבר לא בוער להם. זו מנטליות שהם הביאו מיבשת האם, והם עדיין חיים אותה כאן. בכייף שלהם. לפעמים נחמד לראות אנשים הולכים באיזי בזמן שכל השאר רצים. למשל אני, ולמשל ישראלים אחרים או אנשים מהמזרח הרחוק, שהם מערביים באופיים, או חצי מערביים. זה מזכיר לי שזה אפשרי ושהמירוץ האינסופי הוא רק בראש שלנו.
אבל בכל מקרה אני מעדיפה להיזכר בזה מהצד ולא מאחוריהם.
אז מרבית האנשים כאן הם גברים, והנשים המעטות הן עובדות זרות, פיליפיניות או אפריקאיות. (עוד מיעוט הוא ישראלים).
מדרחוב נווה שאנן הוא כנראה המקום היחיד בארץ בו מרוכזות כל כך הרבה חנויות נעליים שהיו יכולות להפוך בקלות למכה של חובבות השופינג אלמלא היו מוכרות רק... נעלי גברים. אין עוד מקום שמצויה בו כמות כזו של חנויות נעלי גברים פשוט כי זה רחוב של גברים. הסתובבתי בו פעם אחת בלווי צמוד של גבר, הייתי האשה היחידה ברחוב ולא חזרתי אליו יותר.
הנה כמה הכללות:
אחוז כלשהו מהאפריקאיים (שוב המילה הזאת) הולך גם בקיץ עם פליזים מעל החולצה. כל בוקר אני מנסה להבין למה שמישהו שהגיע מיבשת חמה כמו אפריקה לארץ חמה כמו ישראל ילך עם בגד מחמם ולא מצליחה להבין. יום אחד אני פשוט אשאל מישהו.
נשים פיליפיניות הולכות בזוגות ובכובעי מצחיה. זו הכללות גסה, אמנם, אבל המראות תדירים מספיק כדי שאפשר יהיה לבצע איזו הכללה.
אם האישה היא האפריקאית כמעט תמיד היא תלווה בילד או בילדים.
הילדים מדברים עברית שוטפת ואמא שלהם מנסה לעקוב בעברית בסיסית.
NOTE
אם הייתם השבוע בהפגנה למען ילדי העובדים הזרים, אז וואלה, יש לכם לב. אבל הייתי ממליצה גם שתבקרו פה באזור ואני מוכנה לעשות סיור מודרך. אין כאן עבודה. יש כאן אבטלה. יש כאן המון אנשים שהגיעו מרחוק כי הבטיחו להם שפה יהיה יותר טוב, וזה לא קרה. אני מרחמת עליהם. אם אני הייתי נוסעת עכשיו להודו עם שני בגדים במזוודה ובלי כסף לכרטיס חזרה, הייתי מקווה למצוא שם את העבודה שהבטיחו שתחכה לי. קשה לי מאד לראות מישהו זר שהוא הומלס. בשביל זה הוא עבר את כל המרחק לכאן?
בגלל זה נורא אכפת לי גם ממני, וגם, כן, מהדבר הזה שנקרא צביון יהודי למדינה. ילדי העובדים הזרים שגרים כאן לא אשמים. גם ההורים שלהם שרצו עבודה מכובדת לא אשמים. אנחנו אשמים שנתנו לזה לצאת משליטה, והיום יש כאן המון ילדים לא יהודים שהייתי מעדיפה שלא יהיו פה. יש כאן המון אנשים ששוכבים על הדשא ימים שלמים בציפיה שמשהו יקרה והוא לא קורה. יש כאן פשע ויש כאן רחובות שאסור ללכת בהם.
אל תפגינו בשביל הילדים, תפגינו נגד הממשלה. שממשיכה לתת לזה לקרות כי אף אחד לא מוכן לקחת אחריות על המחדל הזה. אנשים ממשיכים להסתנן, משטת ההגירה ממשיכה לרדוף אנשים כמו כלבים עד שהיא זורקת אותם לכלא, ומשאירה אותם שם. יופי של עבודה.
המון כספים נשפכו על זה עד היום. עובדים זרים שגורשו לארץ האם? 2. לקיחת אחריות? אף אחד.
ואתם, האנשים שיש להם לב, ואני לא צינית, אשמח אם תקדישו עוד דקת מחשבה לעניין, ואשמח אם תפנו אותה גם לכמה ילדים יהודים שנולדו כאן וזו הארץ שלהם קצת יותר מאשר של ילדי מהגרים חוקים ולא חוקיים, וגם להם אין לאן ללכת.
הנה פוסט שכתב תום בעניין. דעותינו לא זהות לחלוטין, אבל על דבר אחד אנחנו בטוח מסכימים - גיא מרוז, אין לך עתיד במוזיקה.
השיר הזה קיטשי במובן הדוחה של המילה, דביק, מביך, עשוי רע, מנסה לעורר רחמים בכוח, קלישאתי ומבזה את כל המשתתפים בו. ויש שם כמה שקצת חיבבתי עד היום. עניינם ישקל מחדש.
כמעט כתבתי 'אין מילים בפי' אבל באמת, יש לי הרבה מילים שלא יכתבו כאן מחשש לתביעת לשון הרע. רק נאמר שקחו את WE ARE THE WORLD וערבבו טוב טוב עם קלישאת "לעניים". מה יצא? בדיוק. ואף למטה מזה.
טוב. יאללה.
מה עוד לומדים בתחנה המרכזית? למקרה שתיקלעו לכאן בטעות.
לא כדאי לעמוד ליד הכביש בנסיון לחצות אותו ליותר מדקה וחצי. אחרי פרק הזמן הזה עוצרת לידך מכונית והנהג שואל "כמה?" או "את עולה?"
לחצות רמזור באור אדום. כי לאף אחד לא אכפת, כי אין משטרה, כי עוד דקה של עמידה חסרת מעש משמעותה עוד דקה של לטישת מבטים.
לא כדאי לקנות שום דבר במקום אחר כי כאן תמיד יותר זול (הנה, נקודה חיובית בפוסט).
המקום הזה הוא אזור נדל"ן לוהט. קנו כאן דירה עכשיו, יום אחד, לא בעוד הרבה שנים, זה ישתלם לכם.
"עוד לא למדנו שום דבר משיטוט ברחובות" שרה להקת פונץ'. אבל לפעמים תופסים איזה משהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דוסית בעיר הגדולה
